מיזם הפודקאסטים להנצחת התצפיתניות שנפלו במוצב נחל עוז.

18 פרקים אינטימיים שנוצרו בשיתוף פעולה יוצא דופן בין המשפחות השכולות לסטודנטים ממסלול הרדיו והפודקאסטים בספיר, מציגים את סיפור חייהן של 16 התצפיתניות ו־2 הסמב״ציות שנרצחו במוצב נחל עוז.

השבוע התכנסו משפחותיהן של 16 התצפיתניות ו־2 הסמב״ציות שנרצחו במוצב נחל עוז, לטקס חניכת מיזם הנצחה ייחודי: סדרת פודקאסטים אישיים ומטלטלים שמחזירים לחיים את דמותן של הצעירות. לכל אחת מהן הוקדש פרק אישי באורך של כ־7 דקות, המתמקד בסיפור חייהן: במה שאהבה, בתחביבים שלה, במוזיקה שהקשיבה לה, בכינויים שקיבלה ובחלומותיה.

מאחורי כל פרק עמדו בני המשפחות השכולות וחבריהן הקרובים, שחלקו זיכרונות אינטימיים, עדויות מרגשות וקטעי וידאו נדירים. את הדרך ליוו הסטודנטים והסטודנטיות ממסלול הרדיו והפודקאסטים במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. הם הגיעו לבתי המשפחות, רשמו פרטים קטנים ואישיים – מאוכל אהוב ועד חוויות משפחתיות מצחיקות – ומהם נרקם פסיפס קולי יוצא דופן. לאורך הדרך נבנה קשר אישי ואינטימי בין הסטודנטים למשפחות, קשר שהפך את התהליך כולו למסע משותף של הנצחה, זיכרון וחיים.

ברק חיים פור, אחיה של סמ״ר שיראל חיים פור זכרה לברכה: ״המיזם הזה עבורי ועבור משפחתי הוא לא רק פרויקט, אלא דרך חיה לשמור את הזיכרון של שיראל ושל הבנות כולן. לראות את ההשקעה, האכפתיות והרגישות שהושקעו כאן, זה מחמם את הלב. לכל אחת מהבנות היה סיפור חיים שלם, ילדות, חוויות, חלומות. הן גדלו והתחנכו על ערכים של אחריות, נתינה, ושל רעות. אותם ערכים הם אלה שהובילו אותן להילחם את הקרב שלהן ביום ההוא. ולא רק באותה השבת, הבנות הגיבורות נתנו מעצמן במהלך שירותן אינספור שעות מול המסכים ובמכשירי הקשר המבצעיים 24/7  ועשו את עבודתן במסירות ומקצועיות מלאה. הן לא כאן כדי להשמיע את קולן, ולכן אנחנו כאן. אנחנו המשפחות, החברים וכל מי שפועל להנצחתן, כדי לספר את סיפוריהן, כדי שהקולות שלהן לא יישכחו לעולם.״

רעות בית הלחמי, סטודנטית שלקחה חלק בפרויקט פנתה למשפחות ואמרה: ״האמון שנתתם בנו מהרגע הראשון הפך את הפרויקט הזה להרבה יותר ממה שדמיינו. הוא הפך אותו למפגש אנושי, למפגש של לבבות, ולמפגש שבו הבנו שיש לנו אחריות. אחריות להמשיך לספר, להמשיך לזכור, ולהמשיך להחזיק את הזיכרון של כל אחת מהבנות. זה כאב של געגוע לאנשים שמעולם לא פגשנו, אבל דרככם למדנו להכיר. זה געגוע על מה שלא הספקנו להיות חלק ממנו, על שיחות שלא היו, על חיוכים שלא זכינו לראות. כולנו כאן מתגעגעים לבנות שלא הכרנו, וכואבים שלא יצא לנו להכיר אותן.״

ד"ר אלה בן עטר, ראש מסלול רדיו ופודקאסטים במחלקה לתקשורת, הנחתה את האירוע והודתה למשפחות על התהליך המשותף: ״בזכותכן משפחות יקרות זכינו לפתוח חלון אל הזיכרון הכי אישי, הכי פרטי של הילדה שגידלתן, הנערה בעלת הקסם והחן המיוחד, החכמה, המצחיקה וגם האחראית המסורה לתפקידה ושיותר מכל הייתה הילדה היקרה שלכם. מעתה יוכלו לזכות ולהכיר את הבנות גם אנשים שהן עצמן לא הכירו. כך, סיפור הגבורה שלהן הופך ללפיד המאיר את הדרך.״ 

אנדרטת התצפיתניות ממוקמת בין מוצב נחל עוז ליישובי עוטף עזה, הערים שדרות ונתיבות, ונועדה להמחיש את תפקידן החיוני של התצפיתניות בהגנה על גבולות מדינת ישראל. קישור לפודקאסטים יוטבע כברקוד באתר ההנצחה ויאפשר לכל מי שיגיע למקום להכיר קצת את הנופלות ולהמשיך לשאת את זכרן

הפרויקט התקיים במסגרת מיזם ״פועלים לעתיד״ - שיתוף פעולה בין בנק הפועלים למכללה האקדמית ספיר, שמטרתו חיזוק קהילות העוטף באמצעות יוזמות סטודנטיאליות בעלות ערך חברתי עמוק.

להאזנה לפרקים

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

יום עיון על משרתי המילואים
ביום העיון נדונו מענים לסטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים. פתחה את יום העיון סא"ל נטע לי צליכובר, קצינת החוסן הנפשי בצה”ל, שתיארה את האתגרים שבפניהם עומדים הסטודנטים המשרתים בחזרתם לספסל הלימודים. ההרצאה היתה חשובה ומאירת עיניים וניתנו בה לא מעט כלים שיעזרו לסגל המנהלי והאקדמי להתנהל ברגישות מול משרתיי ומשרתות המילואים. המשך היום כלל הרצאות של עידית שחר, מנהלת מרכז החוסן; הגר שלמה, סגנית דיקן הסטודנטים; ד"ר רעות מגידיש, מרצה בכירה ורכזת המילואים במחלקה לכלכלה; ליטל ישר, רכזת הסטודנטים במחלקה למשפטים ונווה אהרוני סטודנט משרת מילואים מהמחלקה לתקשורת.
On the border
הספר הוא אוטואתנוגרפיה אישית, אינטלקטואלית, אקדמית ופוליטית, המביאה את סיפורה של אישה פלסטינית־בדואית, פרופסורית לעבודה סוציאלית, החיה ופועלת על קו הגבול הפיזי, החברתי, הרגשי והאפיסטמי שבין עזה, החברה הבדואית, מדינת ישראל והאקדמיה. הספר נפתח במרחב חיים ייחודי, שני קילומטרים מגבול עזה, שבו תפילה שקטה בבוקר, גינה ביתית, כיתת לימוד משותפת לסטודנטים יהודים וערבים, וזיכרונות ילדות מרפיח, אל־עריש, אשדוד ולקיה, נשזרים יחד לסיפור חיים מורכב של זהות, שייכות, כאב ותקווה.