הקימה וייסדה את בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר ועמדה בראשותו בעשור הראשון (2003-2013) ומאז 2021 מ"מ ראש בית הספר.
תפקידים ציבוריים ומקצועיים: יו"ר לשעבר של המועצה לעבודה סוציאלית בישראל (2011-2019). כיום נציגת ישראל בארגון הבינלאומי של בתי הספר לעבודה סוציאלית ובשיתוף הפעולה אירופאי במדע ובטכנולוגיה בנושא בריונות, הגירה ושילוב וחברת ועדת ההיגוי העליונה של מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההערכות למצבי חרום.
פרסומים ומחקר: פעילותה האקדמית מתבססת על ניסיונה כעובדת סוציאלית, מטפלת וחוקרת. מחקריה מתמקדים במצבי טראומה וחוסן אישיים וחברתיים, שכול ואובדן והכשרה לעבודה סוציאלית. בעבודתה בעוטף עזה קדמה את פיתוח המושגים התיאורטיים "מציאות משותפת" ו"חשיפה מתמשכת" לאיום בטחוני על אנשים בגילאים שונים, קהילות שונות, מטפלים ועובדי טראומה.  מחקריה המשקפים את תרומתה המקצועית, הניבו כ 95 פרסומים וזיכו אותה במענקים בינלאומיים ומקומיים לפיתוח ידע ותוכניות לימודים הרלוונטיות למצבי קונפליקט, משבר ואסון. כיום נמצאת בשלבים אחרונים של פרסום ספר שכותרתו "עבודה סוציאלית תחת אש" בהוצאת פרדס.
פרסים ומענקים: זכתה ב-17 מענקים מחקר מקומיים ובינלאומיים ובמענקים לפיתוח תוכניות לימודים בעבודה סוציאלית מטעם הארגון העולמי והאירופאי לעו"ס. בשנת 2014 זכתה בפרס קטן ובשנת 2016 באות הוקרה מטעם כנסת ישראל, הקרן לידידות ואיגוד העובדים הסוציאליים על מאמציה פורצי הדרך לשילוב עבודה אקדמית ועבודה עם קהילות נזקקות.  
לאחרונה זכתה יחד עם שותפים ממדינות אירופה במענק מטעם הארגון העולמי של בתי הספר לע"ס ליצירת מודולת הוראה מבוססת מחקר והתערבות קבוצתית אותה מנחה עם שותפים מאז פרוץ המלחמה באוקראינה עם עמיתים מבתי הספר לעבודה סוציאלית באוקראינה, המתמקדת בהשפעות מלחמות על הוראת עבודה סוציאלית.

פרסים: זוכת ISF לשנת תשפ"ג על מחקרה: פנייה לערכים חברתיים חיוביים בזמן מגפה: תפיסות של אנשים מקבוצות שונות בציבור ושל צוותי תקשורת לגבי תקשורת הפונה לערכים של סולידריות ולאחריות אישית.

תחומי מחקר: תקשורת, דת ומגדר.

פרסומים: בשלבי סיום של ספר על מחקר משווה בין נשים מהאמיש לנשים חרדיות. "מסתבר שאחת ההנאות הגדולות של החיים, זה לנסות להבין מה נשים שאינן משתמשות באינטרנט חושבות על אינטרנט וטלפונים חכמים."

בנוסף לספיר, חוקרת אורחת במכון הדסה ברנדייס, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולעיתים כותבת טורי דעה ל"הארץ".

"כשומרת מצוות ופמיניסטית רדיקלית, אני מתמודדת כל יום עם המורכבות של ההגדרות האלו. חיה במצב תמידי של תסכול מכל מה שרציתי לעשות ולא הספקתי. בעיקר יודעת שלא אחיה מספיק זמן כדי לקרוא את כל הספרים שהייתי רוצה לקרוא."

מלמדת: תקשורת (ראש התוכנית לתואר שני בתקשורת וניו מדיה), תרבות – יצירה והפקה (תואר שני), תוכנית שאר רוח.

חוקרת: היסטוריה תרבותית – השפעת התרבות הגרמנית על התרבות העברית והישראלית, בינוי אומה בישראל, הבניית זיכרון.

ספר חדש: לאומיות בארנק: כסף, זהות ואידיאולוגיה בישראל (מאגנס, 2022), יחד עם פרופ׳ ענת פירסט.

ספרים קודמים: גרמנית בעברית: תרגומים מגרמנית ביישוב העברי 1882–1948 (יד בן-צבי, 1998; פורסם גם בגרמנית); טבעת המיתוסים: הישראלים, ואגנר והנאציזם (אוניברסיטת חיפה / זמורה ביתן; פורסם גם באנגלית ובגרמנית).

בהכנה: זיכרון, חפצים וייצוגים – קובץ מאמרים פרי סדנת חוקרות בהנחיה משותפת עם פרופ׳ עדנה לומסקי-פדר (הוצאת פרדס). פעילות הסדנה התאפשרה תודות לזכייה של הפורום הפמיניסטי במכללה האקדמית ספיר במענק ות״ת לקידום הוגנות מגדרית.

תפקידים ציבוריים: חברה בוועדת היגוי ושיפוט לקידום הוגנות מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה; חברה בוועדת המשנה ״קו המשווה״.

מאמינה ביצירתיות וביכולת להשתפר תמיד.

תחומי מחקר: אדריכלות ותרבות חזותית מודרנית בארץ ישראל וישראל.

פרסומים: ערכה את Israel As a Modern Architectural Laboratory, 1948-1978 (Intellect Books, 2020), עם ענת גבע.

פרסים: פרס "Best Book in Israel Studies" של קרן עזריאלי וספריית קונקורדיה, על ספרה "תרבות אדריכלית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 1917-1948". הספר מציג את אדריכלות תקופת המנדט מזווית חדשה, ובוחן אותה דרך מחקר של ארבעה בניינים, שהשפיעו על חזות העיר: בניין ימק״א, מלון פלאס, בנייני הסוכנות היהודית ומוזיאון רוקפלר.

תפקידים ציבוריים: יו״ר דוקומומו ישראל לצד יעל אלואיל ויו״ר הוועדה לאדריכלות המאה העשרים של איקומוס ישראל.

בנוסף לספיר, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

תחומי מחקר והוראה: הממשק בין משפט וטכנולוגיה, דיני מידע, דיני קניין רוחני, חדשנות ויזמות. מאמריה של ד"ר בר-זיו מתפרסמים בכתבי עת מובילים והיא מוזמנת להשתתף בכנסים בתחומי מומחיותה בישראל ובחו"ל.

תפקידים ציבוריים: חברה בוועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי, אשר אמון על התוויית המדיניות והאסטרטגיה של האיגוד.

תחומי עיסוק ומחקר: עובדת סוציאלית וחוקרת איכותנית החוקרת נשים, חברות מסורתיות, ידע ילידי, עבודה סוציאלית ילידית ופמיניזם ילידי.

פרסומים: מאמריה פורסמו בכתבי עת בינלאומיים, ומחקריה הוצגו בכנסים ארציים ובינלאומיים. מחברת הספר "כשהצל גדול סימן שהשמש שוקעת" (רסלינג), ספר המביא את סיפורן של שלושה דורות של נשים בדואיות. סיפורה האישי, המתאר את דרכה רצופת המכשולים לאקדמיה, מפורסם בספר צפוי לראות אור בקרוב בספר "מגוונים את מגדל השן -  דור ראשון להשכלה אקדמית - כותבים" (הוצאת פרדס), בעריכת מוטי גיגי, סיגל נגר-רון ותמי רזי.

פרסים: מרצה מעוררת השראה 2020 מטעם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, זוכת פרס קרייטמן לדוקטורנטים מצטיינים וזוכת פרס השלטון המקומי כאישה פורצת דרך ופעילה חברתית, המקדמת שיתוף פעולה בין האקדמיה לקהילה.

תפקידים ציבוריים: יו"ר הועדה להנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית וקידום הגיונות והשותפות בספיר.

רכזת פרויקט מעשה אנושי ביחידה למעורבות חברתית במשרד הדיקן ומנהלת תרבות בפאב שדרות

"השנה הזו הייתה מלאת השראה ומעוררת מחשבה יצירתית. השנה גיליתי חומר שבכל התעסקות איתו גיליתי את עצמי מחדש.
העבודות שלי אינן יוצאות מתוך מסר או אמירה חותכת אלא מתוך רגש ואינטואיציה. התחלתי לעבוד עם עץ, לקחתי ארבעה פלטות שלמות של עץ לבוד, רכנתי על הרצפה והתבוננתי בטקסטורה שקיימת בעץ ובמעין תנועה מדיטטיבית עקבתי אחרי על קו וקו בעזרת פסטל בצבע שחור. אילולא רכנתי על ברכיי והתקרבתי אל החומר, לא הייתי מגלה את הקווים המופלאים שקיימים בו, לא הייתי מרגישה אותו.
העבודות משרות שקט אך אם עוקבים אחרי הקווים מרחוק ולאט לאט מתרחקים מגלים את הסערה שמתחוללת בהן.
אני לא יודעת להגדיר מה זו היצירה הזו, אבל זה שם וזה נוכח.

בבית הספר לאמנות, מלמדים אותך לחשוב אחרת, להתבונן פנימה, להציף את עצמך ומשם לתפוס את המכחול או לאחוז בחימר ולהוציא את נפשך."

בת 45 מתגוררת במיתר, נשואה ואמא לשלושה, עובדת כסגל מנהלי באוניברסיטת בן גוריון

"הגעתי ללימודי משפטים לאחר מחשבה והתלבטות. מצד אחד, יש בי תשוקה מתמדת ללמוד, להתפתח ולהעשיר את עצמי. מצד שני, אחרי שני תארים, להתחיל שוב תואר ראשון אינטנסיבי ולוותר על הנוחות בחיי, לא החלטה קלה..
החלטתי לנסות ולבחון את זה, ובחרתי נכון. למדתי שפה חדשה שבעיני חשוב לרכוש גם אם אין רצון לעסוק בתחום. ללמוד על זכויות וגם על חובות שלנו, ללמוד על מורכבות המציאות בישראל בעיניים משפטיות - 'פותח את הראש' ומרחיב את נקודות המבט. אבל, ידע משפטי כולל גם חובה מוגברת על מי שיודע אותו, לפעול. לא לעצום עיניים, להצביע ולהתריע על עוולות ולפעול לחברה הגונה והוגנת יותר.

בסופו של דבר, ההצטיינות לא הופכת אותנו לאדם טוב יותר בעולם. במציאות מורכבת כמו שלנו, מה שחשוב בעיני, לצד מצוינות אקדמית, פרטית או מוסדית, היא היכולת להבין את העומד.ת לפנינו ולא לבטל אותו.ה, גם (ובעיקר) אם אנחנו חלוקים בדעותינו. חופש הביטוי מאפשר, ואולי מחייב אותנו, להביע את הרגשות והדעות שלנו, אבל יש לומר את הדברים בדרך המכבדת גם אותנו וגם את מי שאנחנו חלוקים עמו.ה."

במקור מהכפר הירוק, רמת השרון וכיום מתגוררת בבאר שבע. מנהלת השיווק בארגון טק7, ארגון המעודד יזמות וחדשנות בנגב ומעניק ידע, חיבורים ועוצמה ליזמים צעירים וסטרטאפים בתחילת דרכם.

״התחלתי ללמוד ולהתפתח כמעצבת גרפית והתואר פגש אותי במפתיע בהתחברות לתשוקה שלי לעזור לעסקים לייצג עצמם בצורה הטובה ביותר."

מהנדסת תעשייה וניהול בעלת תואר ראשון ושני, אשר שימשה בתפקידי ניהול מגוונים כמנהלת מערכות מידע ותשתיות ב"קמהדע". בשנת 2011 החלה את דרכה ב-ICL כמנהלת תכנון פיקוח וייצור, מנהלת לוגיסטיקה ומחסנים ובשנת 2018 עשתה היסטוריה כאשר היתה האישה הראשונה, שמונתה כראשת מפעל המלחים בחטיבה הדרומית באתר סדום. "האישה הראשונה בסדום", כמו שנאמר עליה בקרב אנשי ונשות מפעלי ים המלח.

מירי תושבת מיתר, נולדה והתגוררה מרבית חייה בדימונה. הוריה עלו ממרוקו ומצרים וגידלו אותה ואת ששת אחיה ואחיותיה בדימונה של שנות ה-'70-'80. אם לשתי בנות ושני בנים, עסקה בעבר גם בפוליטיקה המקומית ואף הייתה חלק ממועצת העיר דימונה.

החלה ללמוד משפטים במסלול ערב בשנה"ל שתפ"ב ולא מוותרת על חלומה ללמוד משפטים, תוך המשך עבודתה כראשת מפעל.

מירי אומרת: "מנהיגות, רצון, נחישות ותעוזה הם המרכיבים למתכון המנצח, כל אחת יכולה לכבוש יעדים אם רק תאמין ותרצה. כל אישה שמאתגרת את המערכת, יוצרת בעצמה את השינוי המיוחל."

סטודנטית בבית הספר למשפטים, שנה ג'.

פעילות ציבורית: בסוף שנת הלימודים הראשונה, יחד עם סטודנטיות וסטודנטים נוספים, השתתפה בהקמת "מועצת הסטודנטים והסטודנטיות למשפטים", שאיגדה את נציגי המסלולים ופעלה לקידום הרווחה, אקדמיה ופעילויות פנאי והעשרה לכלל הסטודנטיות והסטודנטים למשפטים. בשנה השנייה לתואר, הקימה יחד עם סטודנטיות נוספות מבית הספר למשפטים את "התא הפמיניסטי של הסטודנטיות והסטודנטים למשפטים", שפועל תחת המועצה. כחלק מהפעילות בתא הפמיניסטי, פעלה לקדם פעילות משפטית, חברתית ואקטיבית לקידום סוגיות מגדריות, בין אם בתוך כתלי המכללה ובין אם מחוצה לה.

"נולדתי וגדלתי במצפה רמון, במדבר שקט ומרוחק. המדבר לימד אותי לפעול מתוך שלווה פנימית והתבוננות. כבר בתור ילדה למדתי מהי הישרדות, מהו מחסור ואיך אפשר לצמוח ממנו. התבגרתי והפכתי לעצמאית מאוד מהר ועם השנים למדתי להשיג, לשאוף בנחישות ולהתקדם לעבר מטרות שאני מציבה לעצמי. אני בוגרת תואר B.A בפסיכולוגיה ותואר M.A בממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה. בעבר עבדתי כיועצת תקשורת לעמותות וגופים ציבוריים וכדוברת פוליטית בכנסת. כיום אני סטודנטית בשנה ג׳ למשפטים ובשנתיים האחרונות ריכזתי את הפרויקטים ״הפוך על הפוך״ ו״ניידת לילה״ של עמותת עלם בשדרות".

פעילות ציבורית: "למדתי בבית ספר "עהד" למצוינות במדעים ובאותן השנים התנדבתי במספר מקומות; הייתי צלמת אירועים של בית הספר, שיחקתי בתיאטרון, פעילה בתנועות נוער ולימדתי ילדים לכתוב ״בכתב הערבי״. אחרי סיום הלימודים עבדתי ב"עדי נגב - נחלת ערן". המקום הזה הפך אותי להיות אישה טובה יותר, הטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים שזקוקים לסיוע בביצוע הפעולות הבסיסיות ביותר לימד אותי כמה החיים שלנו הם לא מובנים מאליהם."

התחלתי ללמוד בספיר בתכנית "שער לאקדמיה", והיום אני לומדת קולנוע - לצערי הסטודנטית הבדואית היחידה בביה"ס. ההחלטה ללמוד קולנוע הייתה לא פשוטה, התפיסה בחברה הבדואית היא שנשים צריכות להתרחק מקולנוע, כמו משאר מקצועות האמנות. אני חולמת על היום שבו יהיו נשים בדואיות נוספות שלומדות קולנוע, לספר את הסיפור שלנו מנקודת המבט שלנו. בישראל כיום ישנם פחות מעשרה בדואים שעוסקים בקולנוע, מתוכם רק שתי נשים כולל אותי.

למרות שאני רק שנה ב' לתואר, יש לי היום עבודה בתחום ואני חולמת על עתיד שבו אוכל להגיד לילדים שלי את המשפט שאני שמעתי מאחי: "האמא היא חצי מהחברה והאישה היא החצי השני". ביום שבו המשפט הזה יהיה נוכח וחי בחברה שלנו, אשיב לאדם שהטביע משפט אחר בחברה שלנו, ניזאר קבאני ששאל: למה בחברה שלנו הנשים הן דווקא אלה שעומדות נגד זכויות הנשים?" ואגיד לו שהמשפט שלו, כבר לא נכון."