הכתובת על הקיר: התרעת הטבע

ספר חדש לפרופ' אהרון גוניק, מרצה במחלקה ללוגיסטיקה

אבותנו הקדמונים, ההומו סאפיינס, היו לקטים-נוודים באפריקה לפני כ-200,000 שנים. לפני כ-40,000 שנים, בזכות מוחם הגדול (פי 8 מיונקים אחרים באותו המשקל), הצליחו ללכוד את האש ולייצר כלי מלחמה. עוד הצליחו לצוד בעלי חיים גדולים וחזקים מהם ולפתח אמצעי תעבורה, אשר באמצעותם התפשטו לאירופה, אסיה, אוסטרליה ואמריקה. הצליחו לעלות לראש שרשרת המזון ובניגוד לשאר בעלי החיים, אשר לצורך שרידותם חייבים להתאים את עצמם לשינויים בטבע, הם החלו לזהם ולנצל את הטבע לצרכיהם ובכך בידלו את עצמם משאר בעלי החיים.

לאורך 200,000 שנה, מערכות הוויסות והבקרה של הטבע רסנו את הריבוי הטבעי של בני האדם, בעיקר באמצעות מגבלות מזון ומגפות, למיליארד בלבד. אולם מהמאה ה-18, החל תהליך ריבוי והגענו ל-8 מיליארד.

האדם הצליח לכופף את הטבע לצרכיו. הוא מכלה ללא הכרה את כל משאבי הטבע מהדומם והחי והוא גם הצליח, כמו כל גוף סרטני, באמצעות הרפואה להתגבר עד עתה על כל מערכות החיסון שהטבע פיתח. מכיוון שהאבולוציה של הטבע בת 2 מיליארדי שנה, אין ספק שהטבע יגבר. כעומק ההתעללות של האדם, תהיה גם עוצמת התגובה. תגובת הטבע כבר נוכחת, באמצעות ההוריקנים האימתניים, שריפות הענק, מדבור שטחים מצד אחד ושיטפונות מצד שני, המסת הקרחונים, מחסור במים ועוד היד נטויה.

את נזקי האדם בטבע ניתן לחלק לשלוש קבוצות סיכון:

  • נזקים לטבע בדמות התחממות גלובלית, קרחונים נמסים, אלמוגים נכחדים, שריפות יער, מדבור ואגמים גוועים.
  • זיהום סביבה, אוויר, נהרות ומקורות מים (בעיקר בגלל גידולי בקר, תעשייה ותעבורה), מטמנות פסולת ופיזור בלתי מבוקר ושערורייתי.
  • הכחדה של למעלה מ 50% מבעלי החיים.

בספר נבחנת הסוגיה המרכזית, האם האנושות תהיה מסוגלת על ציר הזמן לשמר את שלושת הפרמטרים הנ"ל?

התפתחות שלנו תלויה תלות מוחלטת במשאבי הטבע: פחם, נפט וגז. הם אלו אשר מניעים את כל מערכות חיינו ובלעדיהם כל מה שפיתחנו, באוויר בים וביבשה יירד לטמיון.

האנושות לא תוכל לקיים את סטנדרט החיים הנוכחי בתעשייה, תעבורה, מזון דיור ותקשורת, ללא משאבי אנרגיה ההולכים ומתכלים. התחזית הנוכחית מדברת על 80 שנה והאופטימיסטים טוענים, שקיימות עדיין רזרבות ל-100 שנה. כלומר, ילדיו של תינוק שנולד זה עתה "יזכו" לראות את האנושות חוזרת במנהרת הזמן לכרכרות של ימי הביניים. 

זו לא יד המקרה, שההוריקנים האימתניים מכים דווקא את ארה"ב (בין המובילות בזיהום הסביבתי) בחוף המזרחי ולאיזון שריפות ענק בחוף המערבי. השריפה באוסטרליה השאירה את המדינה חסרת אונים מאותן הסיבות. זו גם לא יד המקרה, שהקורונה הכתה בעיקר את המדינות המתועשות, סין, יפן, מדינות ה-OECD וארה"ב. לא רק מספר המתים הוא המדד המייצג את האסון, אלא גם מאות מיליוני המשפחות, שנותרו חסרות כל ועם עתיד חסר תוחלת.

לפי פרופ' גוניק: המכה הבאה של הטבע תהיה קשה בהרבה - "עד שהאנושות תפקח את עיניה".

אסונות טבע לא חסרו בעבר, אך הצלחנו להתגבר עליהם באמצעים טכנולוגיים שונים. אולם בשנה האחרונה (2020), מנגנוני תגובה של הטבע למעשי ההתעללות של האדם העמידו את האנושות במצב של חוסר אונים מדאיג.

ניתוח נתונים, שנאספו ממקורות מוסמכים, מראה שאם לא נבצע שינוי רדיקלי בתוך פרק זמן קצוב בהתנהלותנו, לא נוכל לשמר את שלושת הפרמטרים. הכתובת כבר כתובה על הקיר. בספר מוצגים המלצות ופתרונות אפשריים "לדחיקת האסון הבא".

פרופ' אהרון גוניק

פרופ' אהרון גוניק הוא מרצה במחלקה ללוגיסטיקה. ניהל חברות, מפעלים כימיים, תעשיות פלדה וחברות ייעוץ והנדסה בארץ ובחו"ל. התמחה בין היתר, בניהול פרויקטים גדולים ומורכבים. לאחרונה, ניהל במשך שמונה שנים את פרויקט השיקום של אזור התעשייה רמת חובב. 

היה מרצה לתואר ראשון ושני במדעי הניהול באוניברסיטת בן גוריון וראש המחלקה ללוגיסטיקה בספיר. בשנים האחרונות עוסק ומרצה בנושאים של איכות הסביבה וקיימות.

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

כלכלה מצטיינת

הסטודנטים במחלקה לכלכלה וחשבונאות במכללה האקדמית ספיר בראש טבלת שיעור מסיימי הבחינה בחשבונאות פיננסית מתקדמת. מנתוני מועצת רואי החשבון שפורסמו באחרונה, עולה כי 87% מהסטודנטים מהמחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר עברו את הבחינה בחשבונאות פיננסית מתקדמת במועד סתיו 2020, שיעור המעבר של המכללה האקדמית ספיר הוא הגבוה מבין כל מוסדות הלימוד בישראל. נתון זה מציב את המכללה האקדמית ספיר בראש טבלת עוברי הבחינה האימתנית מבין כלל המוסדות האקדמיים בארץ. מתוך 15 סטודנטים, 14 מהם ניגשו לבחינה בפעם הראשונה ועברו את הבחינה 13 סטודנטים.

חדש על המדף: שמש בכיסים

שמש בכיסים, ספר חדש לד"ר מיכל גטניו־קאלוש, מרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית הספר הוא שילוב של סיפור אישי וסיפור הדרכה להתמודדות מיטבית עם משברים. ד"ר מיכל גטניו־קאלוש מתארת כיצד התמודדה עם נפילתו של חבר בפעילות מבצעית בלבנון ב־28.2.1999. באמצעות קטעי יומן שכתבה במשך 20 השנים שעברו מאז, היא מנסה להתחקות אחר התנהלותה, ולהבין כיצד התגברה על המשבר; בכנות וברגישות היא חושפת את תהליך הגילוי, הטיפול וההחלמה. הכותבת משלבת בין כתיבת פרוזה לכתיבה מדעית, בין רגשות ומחשבות לממצאי מחקרים.