הכתובת על הקיר: התרעת הטבע

ספר חדש לפרופ' אהרון גוניק, מרצה במחלקה ללוגיסטיקה

אבותנו הקדמונים, ההומו סאפיינס, היו לקטים-נוודים באפריקה לפני כ-200,000 שנים. לפני כ-40,000 שנים, בזכות מוחם הגדול (פי 8 מיונקים אחרים באותו המשקל), הצליחו ללכוד את האש ולייצר כלי מלחמה. עוד הצליחו לצוד בעלי חיים גדולים וחזקים מהם ולפתח אמצעי תעבורה, אשר באמצעותם התפשטו לאירופה, אסיה, אוסטרליה ואמריקה. הצליחו לעלות לראש שרשרת המזון ובניגוד לשאר בעלי החיים, אשר לצורך שרידותם חייבים להתאים את עצמם לשינויים בטבע, הם החלו לזהם ולנצל את הטבע לצרכיהם ובכך בידלו את עצמם משאר בעלי החיים.

לאורך 200,000 שנה, מערכות הוויסות והבקרה של הטבע רסנו את הריבוי הטבעי של בני האדם, בעיקר באמצעות מגבלות מזון ומגפות, למיליארד בלבד. אולם מהמאה ה-18, החל תהליך ריבוי והגענו ל-8 מיליארד.

האדם הצליח לכופף את הטבע לצרכיו. הוא מכלה ללא הכרה את כל משאבי הטבע מהדומם והחי והוא גם הצליח, כמו כל גוף סרטני, באמצעות הרפואה להתגבר עד עתה על כל מערכות החיסון שהטבע פיתח. מכיוון שהאבולוציה של הטבע בת 2 מיליארדי שנה, אין ספק שהטבע יגבר. כעומק ההתעללות של האדם, תהיה גם עוצמת התגובה. תגובת הטבע כבר נוכחת, באמצעות ההוריקנים האימתניים, שריפות הענק, מדבור שטחים מצד אחד ושיטפונות מצד שני, המסת הקרחונים, מחסור במים ועוד היד נטויה.

את נזקי האדם בטבע ניתן לחלק לשלוש קבוצות סיכון:

  • נזקים לטבע בדמות התחממות גלובלית, קרחונים נמסים, אלמוגים נכחדים, שריפות יער, מדבור ואגמים גוועים.
  • זיהום סביבה, אוויר, נהרות ומקורות מים (בעיקר בגלל גידולי בקר, תעשייה ותעבורה), מטמנות פסולת ופיזור בלתי מבוקר ושערורייתי.
  • הכחדה של למעלה מ 50% מבעלי החיים.

בספר נבחנת הסוגיה המרכזית, האם האנושות תהיה מסוגלת על ציר הזמן לשמר את שלושת הפרמטרים הנ"ל?

התפתחות שלנו תלויה תלות מוחלטת במשאבי הטבע: פחם, נפט וגז. הם אלו אשר מניעים את כל מערכות חיינו ובלעדיהם כל מה שפיתחנו, באוויר בים וביבשה יירד לטמיון.

האנושות לא תוכל לקיים את סטנדרט החיים הנוכחי בתעשייה, תעבורה, מזון דיור ותקשורת, ללא משאבי אנרגיה ההולכים ומתכלים. התחזית הנוכחית מדברת על 80 שנה והאופטימיסטים טוענים, שקיימות עדיין רזרבות ל-100 שנה. כלומר, ילדיו של תינוק שנולד זה עתה "יזכו" לראות את האנושות חוזרת במנהרת הזמן לכרכרות של ימי הביניים. 

זו לא יד המקרה, שההוריקנים האימתניים מכים דווקא את ארה"ב (בין המובילות בזיהום הסביבתי) בחוף המזרחי ולאיזון שריפות ענק בחוף המערבי. השריפה באוסטרליה השאירה את המדינה חסרת אונים מאותן הסיבות. זו גם לא יד המקרה, שהקורונה הכתה בעיקר את המדינות המתועשות, סין, יפן, מדינות ה-OECD וארה"ב. לא רק מספר המתים הוא המדד המייצג את האסון, אלא גם מאות מיליוני המשפחות, שנותרו חסרות כל ועם עתיד חסר תוחלת.

לפי פרופ' גוניק: המכה הבאה של הטבע תהיה קשה בהרבה - "עד שהאנושות תפקח את עיניה".

אסונות טבע לא חסרו בעבר, אך הצלחנו להתגבר עליהם באמצעים טכנולוגיים שונים. אולם בשנה האחרונה (2020), מנגנוני תגובה של הטבע למעשי ההתעללות של האדם העמידו את האנושות במצב של חוסר אונים מדאיג.

ניתוח נתונים, שנאספו ממקורות מוסמכים, מראה שאם לא נבצע שינוי רדיקלי בתוך פרק זמן קצוב בהתנהלותנו, לא נוכל לשמר את שלושת הפרמטרים. הכתובת כבר כתובה על הקיר. בספר מוצגים המלצות ופתרונות אפשריים "לדחיקת האסון הבא".

פרופ' אהרון גוניק

פרופ' אהרון גוניק הוא מרצה במחלקה ללוגיסטיקה. ניהל חברות, מפעלים כימיים, תעשיות פלדה וחברות ייעוץ והנדסה בארץ ובחו"ל. התמחה בין היתר, בניהול פרויקטים גדולים ומורכבים. לאחרונה, ניהל במשך שמונה שנים את פרויקט השיקום של אזור התעשייה רמת חובב. 

היה מרצה לתואר ראשון ושני במדעי הניהול באוניברסיטת בן גוריון וראש המחלקה ללוגיסטיקה בספיר. בשנים האחרונות עוסק ומרצה בנושאים של איכות הסביבה וקיימות.

More News

מצוינות אקדמית

שני מינויים מעוררי גאווה הוכרזו לאחרונה במכללה האקדמית ספיר. אורית נוטמן שורץ, פרופ' חבר במחלקה לעבודה סוציאלית במכללת ספיר מונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה לפרופ' מן המניין ועינת לחובר מרצה בכירה במחלקה לתקשורת מונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה לפרופ' חבר. פרופ' אורית נוטמן שורץ סיפרה בהמשך למינוי: "בשנת 2003, לאחר קבלת תואר דוקטור בעבודה סוציאלית, הוזמנתי להקים את בית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר וכיהנתי כראשת בית הספר בעשור הראשון לקיומו.

גברים נעלמים

חדש על המדף: גברים נעלמים עגונות במרחב האשכנזי 1850-1648 ספר חדש לד"ר נועה ששר, מרצה במחלקה לתרבות- יצירה והפקה גברים נעלמים מגולל את סיפוריהן של נשים עגונות שחיו במרחב האשכנזי (מרכז אירופה ומזרחה) בשנים 1850-1648. הוא מתאר את הנסיבות הקשות שבהן הפכו לעגונות ופורשׂ לעיני הקוראים את הדרמה האנושית וההלכתית של העיסוק בהתרתן מכבלי העיגון. באמצעות בחינה מקיפה של מגוון מקורות – פנקסי קהילות ובתי דין, ספרי שאלות ותשובות, מכתבים ועוד – נועה ששר קוראת תיגר על התפיסה הנפוצה כאילו פוסקים לאורך הדורות עשו ככל יכולתם להתיר עגונות ולמזער את סבלן.