"מה שאבד בזמן"- ספר חדש לפרופ' נורית גרץ, מרצה במחלקה לתרבות-יצירה והפקה
"אני שוכח שכל יום אני שוכח, בשביל זה עשיתי את אהבה וחושך, גם את השיחות האלה עם שירה חדד עשיתי בשביל זה, שאני כל הזמן שוכח, גם איתך. כי גם כל מה שאני עושה זה בשביל שלא יישכח." עמוס עוז, מתוך שיחה פרטית מוקלטת.
"מה שאבד בזמן" הוא רומן ביוגרפי על שני חברים, נורית גרץ ועמוס עוז, שמדברים על מה שאבד בזמן. החיים עצמם, משפחה, אהבה, מקום, נאמנות, בגידה. ולא מעט גם על האמנות ועל המוות, ועל מה שמחבר, אולי, את הכול.
השיחה בין השניים נמשכה עשרות שנים, בעתות שלום ובמלחמות, בפגישות משפחתיות בקיבוץ חולדה, בפגישות עבודה, במכתבים שחצו אוקיאנוסים ובהמון שיחות טלפון, שהאחרונות התנהלו כשעוז שכב על ערש דווי.
בשיחות האלו השאיר עוז בידיה של גרץ צוואה ספרותית מצמררת. הספר הזה הוא המימוש של הצוואה הזאת. הוא כתוב במסורת הרומן הביוגרפי-התיעודי שגרץ יצרה לו נוסח אישי ומקורי (אל מה שנמוג, 1997; על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן, 2008 וים ביני ובינך, 2015), שזכה לשבחים מופלגים של הביקורת וקנה לו עשרות אלפי קוראים נלהבים.
פרופ' נורית גֶרְץ, היא מייסדת המחלקה לתרבות - יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר וראש המחלקה לשעבר, פרופסור אמריטה לספרות וקולנוע באוניברסיטה הפתוחה, שימשה בעבר כראש המגמה העיונית בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר המרכזיים שלה הם ספרות עברית, קולנוע ישראלי ופלסטיני, חברה ותרבות ישראלית, טראומה וזיכרון פרטי וקולקטיבי. גרץ זכתה במענקים ופרסים שונים על מחקריה וספריה, בהם: בשנים 2003 ו-2008 זכתה במענקים של הקרן הלאומית למדע (Israel science Foundation - ISF), ב-2006 זכתה במענק ממרכז מינרווה לזכויות אדם, וב-2005–2006 זכתה במענק של ארגון המדע הישראלי-פלסטיני (Israeli-Palestinian Science Organization- IPSO) עבור מחקר משותף עם המפיק והבמאי ג'ורג ח'לייפי. ב-2009 זכתה בפרס ברנר לספרות על ספרה "על דעת עצמו": ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן, שהיה מועמד באותה שנה גם לפרס ספיר. הספר נבחר לרשימת 'עשרת ספרי העשור' של ידיעות אחרונות ו'חמשת ספרי העשור' של גלי צה"ל. ב-2010, זכה הספר גם בפרס ספר הזהב של התאחדות המו"לים.
מידע נוסף שיכול לעניין אותך
זיכרון מתקדם לעתיד
