סינופסיס

מאיה, אם חד הורית בת 31, יש לה שתי בנות ותינוק אחד מת. בזמן שהיא ממתינה לדירת דיור ציבורי, היא מתגוררת אצל אחותה, דומיניק, ובעלה מוטי. מנסה לתמרן בין עבודתה כמטפלת עוזרת בבית אבות, להתמודד עם הביורוקרטיה של הרווחה הישראלית, ולגדל את בנותיה, אין לה זמן לנשום. אם רק תוכל להחזיק מעמד עוד קצת. אם רק תוכל לסבול את המאבק היומיומי להישרדות, את ההטרדות, את העוני המחפיר, את תחושת הבושה והאשמה המתמדת, את החיים הלא יציבים שהיא נאלצת לשאת.
כשמאיה פוגשת את אמין, איש האחזקה שמשפץ את דירת הדיור הציבורי המוזנחת שעשויה להיות שלה, היא יכולה לפתע לחלוק את חלומה למקום משלה. אבל חלומותיה לא יכולים להיות רחוקים יותר מהמציאות. מאיה זקוקה לפחות ל-3 ילדים חיים כדי להיות זכאית לדיור חברתי, והדירה כבר הובטחה למשפחה אחרת מבלי ידיעתה. למרות שמאיה אינה מוכנה לסגת או לוותר, היא ובנותיה ראויות למקום בטוח שבו יוכלו לחיות.