*****

מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתּוֹ,
אוֹמְרִים כֻּלָּם.
הוּא לֹא כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
אוֹמְרִים לִי.
 
וּמָה אֲנִי רוֹאֶה?
 
שְׁלוֹשׁ
מֵאוֹת
שִׁשִּׁים
וַחֲמִשָּׁה
יָמִים
 
סוֹטֶה.
 
מַבָּט מִשְׁתַּנֶּה, מִזְדַּגֵּג.
הַבִּפְנִים הוֹרֵג.
 
מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתּוֹ,
אוֹמְרִים כֻּלָּם.
 
מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר
עִם הָעוֹלָם.

 
*****
 
כַּלְבִּי
מֵנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל חָזִי,
מַזְכִּיר לִי לִנְשֹׁם.
 
מֶחֱוָה קְטַנָּה
מַצִּילָה אֶת חַיַּי
בְּעֶצֶם קִיּוּמָהּ.


שרון אריק כהן, יליד אופקים, בן להורים שעלו ממרוקו לישראל בשנת 1956. גדל והתחנך בעיירת באופקים עד גיל 14, ובתיכון בפנימיית "אשל הנשיא". בשנת 1992 התגייס להנדסה קרבית, ובמהלך שירותו נפצע ואיבד את הראייה בעין ימין. הוא בוגר החוגים לתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, ובוגר סדנת הפרוזה של הסופרת שהרה בלאו.