המפץ הגדול

חַיֵּינוּ
מַפָּץ גָּדוֹל.
 
אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה,
הַמִּרְוָחִים בֵּינֵינוּ הוֹלְכִים וּגְדֵלִים.
 
אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַתְּנוּפָה,
אֶת הַהִתְפַּשְּׁטוּת: מִי שֶׁנּוֹלָדִים
נִדְחָקִים בֵּינֵינוּ, מִי שֶׁמֵּתִים
מוֹתְחִים אֶת לִבֵּנוּ אֶל הָאֵינְסוֹף.
 
אֶת הָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁנּוֹתָר בָּנוּ
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּלִי טֵלֶסְקוֹפִּים
רַבֵּי עָצְמָה,
כְּלוֹמַר אַהֲבָה.

 

יבשת

כָּל הַיּוֹם אֲנִי מְפַטְרֵל,
שׁוֹמֵר שֶׁלֹּא יַחְדְּרוּ אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא יִנְחֲתוּ
עַל חוֹפֵי הָאֵיבָרִים שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בַּיַּבֶּשֶׁת
הַחוּמָה, שֶׁגְּבוּלוֹתֶיהָ צִפָּרְנַיִם
וְשֵׂעָר, צוּקִים וּמִפְרָצִים,
וּנְקֻדּוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁלָּהּ פְּתָחִים
נִגָּרִים נוֹזְלִים וְרוּחַ.
 
יַבֶּשֶׁת, כַּמָּה אָנוּ דּוֹמִים.
הָיוּ מִי שֶׁנִּצְּלוּ אוֹתָנוּ, כָּרוּ אוֹצָרוֹת בְּתוֹכֵנוּ
וְלֹא הֵשִׁיבוּ תּוֹדָה. גְּרוּעִים יוֹתֵר מִלְּאוּ אוֹתָנוּ פְּסֹלֶת
שֶׁאֵינָהּ מִתְפָּרֶקֶת וְכָל הַחַיִּים נֵאָבֵק לְפַנּוֹת.
הָיוּ דְּבָרִים כֹּה מַזְהִירִים שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁהֵם נִצְחִיִּים וּבְשָׁעוֹת
בּוֹדְדוֹת נִטְרְפוּ, הָיוּ חַפִּים מִפֶּשַׁע שֶׁסּוּפוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ
הַרְחֵק בְּלִבֵּנוּ הִכּוּ לְלֹא רַחֵם.
הָיוּ יָמִים שֶׁחִלְחֲלוּ בָּנוּ מַיִם, בַּתְּהוֹמוֹת,
וְיָמִים שֶׁהִרְעַפְנוּ חִנָּם אַהֲבָה.
 
וְקָרָה לִשְׁנֵינוּ, שֶׁנֻּתַּקְנוּ פִּתְאוֹם
מֵחֵלֶק שֶׁחָשַׁבְנוּ לְגוּף, לְהֶמְשֵׁךְ הַבָּשָׂר.
שֶׁרָחַק וְנִסְחַף מֵאִתָּנוּ, נֶעֱלַם מֵעֵינֵינוּ.
כּוֹחוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ פִּשְׁרָם הֵזִיזוּ לוּחוֹת,
תְּנוּדוֹת בְּלִבַּת הַכַּדּוּר כָּפוּ עָלֵינוּ לִנְדֹּד.
וּכְשֵׁם שֶׁגִּלּוּ שֶׁשְּׁתֵּי יַבָּשׁוֹת הָיוּ לְפָנִים יַבֶּשֶׁת אַחַת
כְּשֶׁמָּצְאוּ מְאֻבָּנִים דּוֹמִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הָאוֹקְיָנוֹס,
כָּךְ מְזַהִים אוֹהֲבִים יְשָׁנִים, בּוֹדְדִים
הַחוֹלְקִים אוֹתָם זִכְרוֹנוֹת.
 
וְהַיּוֹם לֹא בְּטוּחִים לִקְרַאת הַבָּאוֹת,
חֲרֵדִים מִפְּנֵי הִתְמוֹסְסוּת קַרְחוֹנִים.
הַאִם יַגְבִּיהוּ מֵעָלֵינוּ הַמַּיִם וִיכַסּוּ אוֹתָנוּ כָּלִיל
או יַעְתִּיקוּ אוֹתָנוּ לִדְבֹּק בְּגוּף אַחֵר
לְהִנָּצֵל. אָנוּ יוֹדְעִים, רַק זוּגוֹת צוֹעֲדִים
תַּהֲלוּכוֹת נִצָּחוֹן, רַק אַהֲבָה הִיא כִּבּוּשׁ
שֶׁנַּסְכִּים לְקַבֵּל.
 
וְיֵשׁ מִי שֶׁפּוֹלְשִׁים אֵלֵינוּ
בְּלִי לִשְׁאֹל: הַחֲלוֹמוֹת
כְּמוֹ מְהַגְּרִים הַמַּמְתִּינִים לַחֲשֵׁכָה,
מִטַּלְטְלִים נִסְתָּרִים מֵהָעַיִן, בְּסִירָה רְעוּעָה,
אָנוּ מִתְקַשִּׁים לְפַעֲנֵחַ אֶת שְׂפָתָם הַזָּרָה.
חוֹתְרִים מִסּוֹף הַיּוֹם אֶל שְׂפַת הַיּוֹם,
רַבִּים טוֹבְעִים חַסְרֵי זֵכֶר וָשֵׁם
בְּיָם עָצוּם וְלֹא גָּלוּי דַּיּוֹ,
מוּכָנִים לַעֲסֹק בְּמָה שֶׁאֲנַחְנוּ
לֹא מוּכָנִים לָגַעַת בּוֹ, מְבַקְּשִׁים
לוֹמַר דְּבַר מָה, דּוֹפְקִים עַל דַּלְתֵּנוּ
בְּלִי שֶׁנִּשְׁמַע.
 
אָנוּ מְפַחֲדִים
לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ עֵינֵיהֶם,
הַפַּחַד לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ, כַּמָּה אָנוּ
זְקוּקִים, נוֹאָשִׁים. הַפַּחַד שֶׁהֵם
מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁלָּנוּ,
שֶׁל מִי שֶׁאֲנַחְנוּ.
 
לָכֵן אָמַרְתִּי,
כָּל הַיּוֹם אֲנִי מְפַטְרֵל, שׁוֹמֵר
שֶׁלֹּא יַחְדְּרוּ אֲנָשִׁים וְעַד
הַלַּיְלָה לֹא מַחֲזִיק
מַעֲמָד וְנִרְדָּם,
וּבַלַּיְלָה הֶפְקֵרוּת:
מִי שֶׁרוֹצֶה
נִכְנָס.


שלומי חתוכה, מהבולטים במשוררי הדור החדש בשירה העברית בישראל, הוא פעיל חברתי בעמותת עמר״ם (עמותת רוח המזרח הפועלת לחשיפת האמת והשגת צדק בפרשת חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן). חתוכה הוא גם ממקימי הוצאת טנג׳יר, שבה יצאו לאור במרץ 2020 שני ספריו האחרונים, ״אי״ ו״יבשת״. בימים אלה ממש.