הפרקטיקה מסייעת למיזמים הפועלים במסגרת מרכז ח"י בספיר ולמיזמים חיצוניים, בניהולה האקדמי של ד"ר שרון בר-זיו ובהנחייתו המקצועי של עו"ד רונן האוסירר (גולדפרב-זליגמן). הסטודנטים הפועלים בפרקטיקה עוסקים בעיצוב האסטרטגיה המשפטית של המיזם, לומדים ומתנסים בניסוח הסכמים משפטיים שונים (למשל: ניסוח הסכם מייסדים, סיוע בהקמת חברה ייעוץ בנושא קניין רוחני, פרטיות והגנת המידע ועוד) ותמיכה בחינוך ליזמות וחדשנות. הסטודנטים המשתתפים בפרקטיקה צוברים ניסיון מעשי מקיף במתן שירותים לסטארט-אפים, תחת הנחיה משפטית וליווי של עורכי דין ומנטורים בכירים בתחום.

ניהול

מחלקה מנהלת: ביה"ס למשפטים
מנהלת הפרקטיקה: ד״ר שרון בר-זיו
מנטור: עו"ד רונן האוסירר (גולדפרב-זליגמן)

שותפים מן התעשייה

משרד עוה"ד גולדפרב זליגמן

דרישות קדם

סטודנטים למשפטים בשנה ב' לפחות, שלמדו (או לומדים במקביל למעבדה) את הקורסים "דיני תאגידים"; "משפט בעידן המידע"; ו"מבוא לקניין רוחני" או "דיני פטנטים".
מי שאינו סטודנט למשפטים יהא רשאי להצטרף לפרקטיקה אם יש לו רקע השכלתי דומה.  
מועמדים המעוניינים להצטרך לפרקטיקה יעבירו קורות חיים, גליון ציונים, ומכתב נלווה המפרט את העניין שלהם בפעילות הפרקטיקה וניסיון קודם בתחום. מועמדים שימצאו מתאימים יעברו ראיון אישי.

סטודנטים המשתתפים בתכנית לפי מחזורים

משתתפי הפרקטיקה לשנת תשפ״א: משתתפי הפרקטיקה לשנת תש"ף:
שני אטלי טל אלון
אמאני אלשייך אתי בשן
לילך בן חמו טל גיגי
בטי גלר יובל זמיר
אורי וזאנה רועי לייב
מתניה וייזר גל מזרחי
ליטל לאון אולג סטפננקו
מיטל נגר בן קצבורג
סהר עזר אביטל שיף
יונתן פלתיאל  
שירן צפריר  

חברות שעבדנו איתן

ΣID
Software Clinic
Digi-Test
Stylizz
Seeme
Quick-Law
תצהיר מקוון
הלוואות חברתיות

דיני הפטנטים מעניקים הגנה על מוצרים או תהליכים טכנולוגיים ("אמצאות", לפי חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967) ומטרתם לעודד התפתחות טכנולוגית, באמצעות הקניית שליטה בלעדית לבעל הפטנט על המוצר או התהליך נשוא הפטנט. כלומר, בעלות על פטנט מעניקה אפשרות למנוע מאחרים לעשות שימוש או לנצל את האמצאה ללא אישורו של בעל הפטנט כל עוד הפטנט מוגן.
זכות פטנט מהווה מעין "עסקה" בין המדינה לבין הממציא, שכן הגנת הפטנט ניתנת בתמורה לגילוי מלא של כל פרטי האמצאה. גילוי האמצאה מתבצע הלכה למעשה באמצעות רישום האמצאה כפטנט במרשם הפטנטים, על ידי רשות הפטנטים.
הגנת פטנט אינה מוחלטת, אלא מוגבלת בזמן: פטנט יהיה מוגן למשך עשרים שנה מיום הגשת הבקשה לרישומו, וזאת בכפוף לתשלום האגרות הנדרשות במועדן.
מהי אמצאה הכשירה לרישום כפטנט?
סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, קובע מספר תנאי סף לאמצאה, על מנת שתהיה כשירת רישום כפטנט במרשם הפטנטים:

  1. אמצאה שהיא מוצר או תהליך בכל תחום טכנולוגי - החוק אינו מספק הגדרה רשמית למונחים אלו, אך באופן כללי ניתן לומר כי כל צורת ביטוי מוחשית וחדשה או צעדים הכוללים שינויים פיסיקליים או כימיים אשר הופכים אותם לבעלי תכונות שונות יהיו יכולים להיחשב לעניין זה כ"מוצר" או "תהליך". לעומת זאת, נוסחה מתמטית אינה כשירה להירשם כפטנט, ולו מן הטעם שרעיונות מופשטים, חוקי טבע ותופעות טבע, הם אבני בניין בסיסיות שראוי להשאיר בנחלת הכלל.
  2. חדשנות - החוק מגדיר אמצאה חדשה כאמצאה שטרם פורסמה  - על ידי תיאור בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, וכן על ידי ניצול או הצגה, באופן בו איש מקצוע ממוצע יכול היה לעשות בה שימוש (סעיף 4). שימת הלב לכך שגם שימוש חדשני במוצר קיים יכול כשלעצמו להירשם כפטנט.
  3.  יעילות ושימוש תעשייתי – האמצאה צריכה לשרת מטרה כלשהי, ודיי בכך שהמטרה המוצהרת בפטנט אכן תושג. כלומר, בקשת הפטנט עשויה להידחות אם מטרתו אינה מושגת. בנוסף, לא קיימת הגדרה בחוק מהו שימוש תעשייתי, אולם ההנחה היא שאם האמצאה היא בתחום טכנולוגי, היא ניתנת לשימוש תעשייתי.
  4. התקדמות אמצאתית- החוק מגדיר התקדמות אמצאתית כהתקדמות שאינה מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע על סמך מידע שכבר פורסם (סעיף 5). הרציונל הוא להעניק הגנה רק לאמצאה שמקדמת את הידע האנושי. זוהי דרישה מרחיבה שכוללת כל תרומה צנועה לתחום הרלוונטי.

חשוב לציין כי החוק קובע שני חריגים למתן הגנה מסוג פטנט. החריג הראשון מתקיים כאשר עסקינן בתהליך לטיפול רפואי בגוף האדם (סעיף 7(א)). תכלית הוראה זו היא למנוע מצב בו יימנע מאדם טיפול רפואי, באמצעות הגנה מסוג פטנט על התהליך הרפואי. החריג השני מונע רישום פטנט על זנים חדשים של בעלי חיים או צמחים, למעט זנים שלא הופקו בדרך טבעית (סעיף 7(ב).    

הגשת בקשה לרישום פטנט

בעת הגשת הבקשה לרישום פטנט, הממציא מפרט בבקשתו את כל המידע הנוגע לאמצאתו, בתמורה לקבלת הזכות הבלעדית לעשות בה שימוש ככל שהאמצאה אכן תרשם כפטנט. הבקשה תתפרסם 18 חודשים לאחר הגשתה, והמידע הנכלל בה מאותו הרגע יהיה גלוי וחשוף לעיון הציבור. היקף הגילוי הנדרש הוא מידע שיהא מובן לבעל מקצוע ממוצע בתחום האמצאה.
על בקשה לרישום פטנט להיות די מפורטת, על מנת שניתן יהיה לבחון אותה באופן ראוי. החוק קובע את הפירוט הנדרש שכולל תיאור האמצאה, שמה, שרטוטים על פי הצורך, ותיאור דרכי הביצוע של האמצאה שבעזרתו יוכל בעל מקצוע לעשות בה שימוש (סעיף 12).
החוק קובע כי הפירוט יסתיים ב-"תביעות" (claims"") שמגדירות במדויק את היקף הבלעדיות הנתבע על ידי מבקש הרישום. במסגרת התביעות יתוארו המאפיינים הייחודיים של האמצאה אשר עליהם תתבקש ההגנה כפטנט. שימת הלב לכך שתביעות שמתארות את האמצאה בצורה רחבה מדי, כנראה שלא יתקבלו ויוחזרו למגיש הבקשה על ידי רשם הפטנטים. מכאן החשיבות בניסוח הבקשה לרישום פטנט שמומלץ שתיעשה על ידי עורכי פטנטים המתמחים בתחום הטכנולוגי נשוא ההמצאה הרלוונטית.

תהליך רישום פטנט הוא כדלהלן:

  1. פרסום ראשון ברשומות: לאחר הגשת הבקשה לרישום פטנט, מתפרסמת ביומן הפטנטים הודעה קצרה שכוללת את שם האמצאה, שם הממציא ותאריך.
  2. בחינה מהותית את הבקשה: בשלב זה הבקשה נבחנת לגופו של עניין. שלב זה עשוי לארוך זמן רב, בהתאם ללוח הזמנים של רשות הפטנטים שבה הוגשה הבקשה.
  3. פרסום שני ברשומות: פרסום בדבר קבלת הבקשה לרישום הפטנט, 18 חודשים מיום הגשת הבקשה, שכולל מידע מפורט בדבר האמצאה. בשלב זה הציבור רשאי להתנגד לרישום הפטנט.

פרסום שלישי ברשומות שמודיע לציבור על רישום הפטנט (במידה וקובלה

הסכם סודיות הוא הסכם משפטי בין שני צדדים או יותר, שבו הצדדים מסכימים כי סוגים מסוימים של מידע שעובר מצד אחד למשנהו יישארו סודיים. הסכם הסודיות מאפשר ליזם לחשוף מידע רגיש לשותפים לדרך, עובדים, יועצים, אנשי מקצוע נותני שירות וכדומה, ולהגן עליו בעת ובעונה אחת.
ניסוח הסכם סודיות כראוי, תוך הגדרת המידע יבטא הסכמה בין הצדדים לגבי שמירת המידע הרלוונטי כסודי. חשוב לציין כי חוק עוולות מסחריות מגדיר את עוולת גזל הסוד המסחרי, וקובע את הסנקציה בגין עוולה זו. חוק זה יחול גם בהעדר הסכם סודיות, אך הוא אינו מהווה מסגרת מספיקה להגנה על המידע כסודי.

מדוע חשוב לחתום על הסכם סודיות?

על פי רוב, לכל מיזם יהיה מידע שלא ירצה לחשוף, כחלק משמירה על היתרון התחרותי שלו, ולעיתים על מנת שאפשר יהיה להגן על הידע של החברה באמצעות קניין רוחני.
חשיפת מידע, במיוחד בשלבים מוקדמים, יכולה לסכל לחלוטין את יציאתו אל הפועל של המיזם, ומכאן החשיבות לשמור על סודיות המידע. יחד עם זאת, הצורך לשמור על סודיות עשוי להתנגש עם הפעילות השוטפת של פיתוח המיזם, למשל: הצורך לגלות מידע סודי לעובדים, משקיעים ולספקים שונים וזאת על מנת לקדם את המיזם.

מהו המידע עליו ניתן להגן באמצעות הסכם סודיות

סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 בסעיף 5 כמידע עסקי שאינו מצוי בנחלת הכלל (כלומר, אינו ידוע לכל), ואשר אלמנט הסודיות שבו מעניק למחזיק בו יתרון עסקי על מתחריו, כל עוד בעליו נוקט באמצעים סבירים לשמירה על סודיותו. במסגרת הסכם סודיות ניתן להגן על מידע רגיש כמו סודות מסחריים.
במסגרת ההסכם יש לשים לב במיוחד לידע הנוגע למוצר או תהליך טכנולוגי, שיתכן וניתן יהיה להגן עליו כפטנט.

סוגי הסכמי סודיות

בחיי המיזם, ניתן לאפיין מספר סוגים מרכזיים של הסכמי סודיות:
הסכם סודיות בין יזם/חברה לנותן שירות – מדובר במצב שבו היזם או החברה חושפים מידע שנוגע למיזם לצורך קבלת שירותים. בהסכם שכזה ייתכן שההתחייבות לשמירה על סודיות תחול באופן חד-צדדי על מקבל המידע. כך למשל, יזמים רבים פונים למפיצים או לבתי תוכנה למימוש הרעיון שלהם על-ידי פיתוח תוכנה עבור המיזם. סיטואציה כזו עשויה לחשוף את המיזם בפני סיכון של העתקת הרעיון שלו ומימושו על ידי בית התוכנה, או לדליפה של מידע עסקי רגיש כגון רשימת לקוחות ונתוני מכירות. בשל כך, בהסכמים מסוג זה רצוי להקפיד על הגדרה ברורה בהסכם הסודיות של המידע הסודי, והשימושים המותרים בו, בשימת לב להחרגות הקיימות ולעובדה כי ההסכם קצוב בזמן.
הסכם סודיות הדדי – מדובר במצב שבו שני הצדדים להסכם חושפים אחד לשני מידע סודי אודותיהם ואודות הפעילות שלהם. מקרה כזה עשוי להתרחש, למשל, כאשר יזם חושף מידע שנוגע למיזם שלו בפני גורם נוסף אשר חושף מידע מצידו, לצורך בחינת שיתופי פעולה או ניסויים. במצב זה, נדרשת חשיפת מידע הדדית, ובשל הקרבה בין התחומים עשויה להתעורר השאלה מי מהצדדים החזיק במידע מסוים קודם.
הסכם סודיות מול משקיע – אחד מהחששות הגדולים איתם מתמודדים יזמים בארץ ובעולם הוא חשיפת מידע סודי בפני משקיעים פוטנציאליים בעת תהליכים לגיוס הון עבור מימון פעילות המיזם. חשוב לציין כי על פי רוב משקיעים לא יסכימו לחתום על הסכמי סודיות בשל העובדה כי הם נחשפים למיזמים רבים, ולכן הם חשופים להפרת ההסכמים. על כן, יזם שבידיו המצאה כשירת פטנט לעיתים יעדיף להציג את המידע לאחר הגשת הבקשה לרישום הפטנט בטרם חשיפתו, ולעיתים הדבר אף עשוי לסייע בגיוס מימון להמשך פיתוח המיזם. יזם שהמיזם שלו אינו כולל פטנט מסוים יכול לרשום את כלל פרטי המיזם, בציון תאריכים רלוונטיים, ולתעד את התהליך שהוביל להמצאה על כל שלביו, וכך יהיה מוגן ויוכל להוכיח אם יידרש לכך שהרעיון המקורי היה שלו.
בנוסף, ככל שהיזם נפגש עם המשקיע לפגישה ראשונית, יש לחשוף את הרעיון הכללי מבלי להיכנס לפרטים, וככל שישאיר היזם בידי המשקיע שרטוטים או מסמכים, יכתוב עליהם "מבלי לפגוע בזכויות היזם".
בהמשך, וככל שהמשקיע יגלה עניין במיזם וימצא לנכון להתקדם לשלב ההשקעה, ניתן יהיה לבקש לחתום על הסכם סודיות, שדומה באופיו לזה של הסכם בין יזם לנותני שירות, כפי שהוסבר לעיל, לשם שמירה מפני חשיפת פרטי העסקה המתגבשת, נתונים עסקיים או מידע רגיש אחר. נכון יהיה לשקול זאת במיוחד עם המשקיע כבר השקיע בחברה מתחרה, זאת אף על פי שלרוב המשקיע עצמו יימנע מהשקעה כזו שעשויה להוביל לניגוד עניינים.

מה יכלול הסכם סודיות?

קיימים מספר נושאים עיקריים שאליהם מקובל להתייחס בעת עריכת הסכם סודיות:
הגדרת הצדדים – על ההסכם להגדיר את הצדדים (מוסר המידע ומקבל המידע), וכן לקבוע מפורשות למי ניתן לגלות את המידע הסודי. כך למשל, ייתכן שיותר לנותן שירות לשתף את המידע הסודי עם חלק מעובדיו אשר נחוצים לשם הגשמת מטרת ההתקשרות המסחרית, ואף לצדדים-שלישיים רלוונטיים בהינתן התחייבות חוזית ביניהם לשמירת סודיות מתאימה במסגרת יחסיהם.
הגדרת המידע הסודי – הצדדים יגדירו באופן מדויק אילו פרטי מידע נחשבים כסודיים ונכללים תחת ההגנה המוענקת על ידי הסכם הסודיות. ההגדרה תהיה רחבה מספיק כדי לכלול שינויים, התפתחויות ומידע סודי מתפתח. ניתן להשתמש גם בסימון המידע הסודי, למשל עם לוגו של מוסר המידע וסיווגו כרגיש, תוך החלטה כי המידע המסומן הוא מידע סודי שיש לשמור עליו. חשוב לציין כי שיטה זו אינה נפוצה, זאת מכיוון שהיא מורכבת ועשויה לפתוח פתח לטענות כי חומרים שלא סומנו, לעיתים בטעות, אינם סודיים.
החרגות – מידע המצוי בנחלת הכלל או מידע שהיה ידוע כבר למקבל המידע בעת ההתקשרות לא יחשב כמידע סודי. בנוסף, מידע סודי שנמסר על-ידי צד שלישי כדין או מידע שפותח אצל מקבל המידע ללא שימוש במידע הסודי – לא יזכו להגנה בהסכם הסודיות. רשימת ההחרגות תהיה מצומצמת ככל הניתן.
אי שימוש – הסכם סודיות יכיל פעמים רבות סעיפי אי שימוש, שימנעו מהצד שמקבל מידע להשתמש במידע שנמסר לו לתועלתו האישית שחורגת ממטרות ההתקשרות.
תקופת ההסכם – הסכם הסודיות יכיל סעיף המתייחס לפרק הזמן שבמהלכו על מקבל המידע הסודי לשמור את המידע בסוד ולהימנע מלהשתמש בו. תקופה זו יכולה להיות מוגבלת לתקופת ההתקשרות, אך ניתן גם לקבוע כי תמשך פרק זמן נוסף גם לאחר סיום ההתקשרות.
ישנם סעיפים נוספים שעשויים להופיע בהסכם הסודיות, בין היתר – קביעת התנאים שעל הצדדים לקיים; אופן הגנת המידע; שימוש מותר במידע; חובות הצדדים בתום ההסכם (כגון השבת עותקים של המידע הסודי למוסר המידע או השמדתו); פעולות שניתן לנקוט בהן במקרה של חשד סביר שמידע סודי נתון בסכנה, וכדומה.

השלכות חשיפת מידע סודי ללא הסכם סודיות

כאמור לעיל, סוד מסחרי יחשב ככזה רק מקום שבו ננקטו אמצעים סבירים לשמירה על סודיותו. על כן, הימנעות מחתימה על הסכם סודיות במסירת מידע על סוד מסחרי עשויה להיחשב כוויתור על הסוד (בהינתן כי לא ננקטו אמצעים סבירים אחרים להגנה עליו).
לעניין הקניין הרוחני, בדגש על אמצאות כשירות פטנט, הימנעות מחתימה על הסכם סודיות בטרם חשיפת המידע תביא לכך שהידע עשוי להיחשב ככזה המצוי בנחלת הכלל, ולכן אינו חדשני. במקרה כזה הממציא לא יוכל לרשום פטנט מכיוון שהידע הגלום בבקשת הפטנט שלו יחשב כלא חדשני. דרישה זו היא לב ליבו של חוק הפטנטים, תשכ"ז-1969.

סנקציות בגין הפרת הסכם סודיות

קשה להוכיח הפרת סודיות ולכמת את הנזק שנגרם ישירות ובעקיפין כתוצאה מחשיפת מידע סודי ושימוש בו שלא כדין, אולם קיימים מספר מסלולים אפשריים למיצוי זכויותיו של מוסר מידע. על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999,אם אדם עשה שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעל הסוד, בין אם היה הסכם סודיות ובין אם לאו, יראו בכך גזל סוד מסחרי (סעיף 6). עבירה זו, עשויה להטיל על המפר חובת תשלום פיצויים בגובה 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק (סעיף 13). ככל שיוכל התובע להוכיח את הנזק, יוכל לתבוע לפי פקודת הנזיקין אף מעבר לתקרה זו (סעיף 11). סעד נוסף וחשוב לא פחות שיוכל לבקש התובע הוא צו מניעה, שימנע המשך שימוש בסוד המסחרי (סעיף 14). כמו כן, הסכם הסודיות, כמו כל הסכם אחר, זוכה להגנה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ובחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

שאיבת מידע (Web scraping) היא טכניקה לחילוץ מידע מאתרי האינטרנט, כאשר תוכנת המחשב המחלצת את המידע הופכת את הנתונים לכאלו שניתן לאחסן ולנתח במסד נתונים מקומי או בגיליון אלקטרוני. כך למשל נעשה שימוש בשאיבת מידע לצורך השוואת מחירים בין עסקים מתחרים אונליין.
טכנולוגיות מתקדמות מבצעות שאיבת מידע. בדרך כלל מדובר בטכנולוגיות מבוססות בינה מלאכותית שיודעת להפריד ולסווג סוגים שונים של מידע כמו: שמות של אנשים, פרטים טכניים, תמונות, מספרי טלפון, כתובות דואר אלקטרוני, תיאור מוצרים, מחירים ועוד. מטרת סיווג המידע היא שיוך קל יותר של כל אחד מסוגי המידע אל שדה נפרד במסד הנתונים המשמש את האלגוריתם. כתוצאה מכך, המידע שמתקבל בסופו של דבר נחשב למידע מובנה (structured data)[1] שקל יותר לנתח אותו

מהי המסגרת המשפטית הישראלית לדיון בשאיבת מידע?

החוק הישראלי לא מתייחס באופן מפורש לפעולה של שאיבת מידע. יחד עם זאת, קיימות מסגרות נורמטיביות שונות אשר עשויות לחול על פעילות מסוג זו, והן כוללות סנקציות שונות.
מסגרת משפטית אחת היא חוק המחשבים, תשנ"ה–1995. החוק קובע בסעיף 7 כי פעולות כגון הפרעה לשימוש במחשב או בחומר מחשב, בכל דרך, לרבות על ידי גזילת חומר מחשב, מחיקת חומר מחשב, גרימת שינוי בו או שיבושו בכל דרך אחרת עשויות להוות עוולה נזיקית. כלומר, לפי חוק המחשבים, שאיבת מידע עלולה להיחשב להפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב. יתר על כן, חוק המחשבים קובע כי הפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב מהווה עוולה בנזיקין.

מסגרת נוספת היא פקודת הנזיקין אשר קובעת בסעיף 31 כי הסגת גבול במיטלטלין היא הפרעה אלימה לטובין הנמצאים בהחזקתו של אדם אחר.
התייחסות נוספת ניתן למצוא בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981; פרק ב' של החוק עוסק באבטחת מידע, המוגדרת כהגנה על שלמות המידע, הגנה על המידע מפני חשיפה, שימוש או העתקה, והכל ללא רשות. כמו כן, בסעיף 2 קובע החוק כי פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב. סעיף 5 לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא עבירה פלילית ודינה – מאסר 5 שנים.
חוק נוסף המתייחס לסוגייה הוא חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007; לפיו, ישנם מקרים בהם המידע יוכר כמוגן בזכות יוצרים כיצירה ספרותית (לקט), ככל שהוא עומד בתנאים המוגדרים בחוק. בסעיף 1 קובע החוק כי "יצירה ספרותית" היא יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב. אולם, סעיף 5 קובע כי זכות יוצרים ביצירה לא תחול על: רעיון, תהליך ושיטת ביצוע, מושג מתמטי, עובדה או נתון, חדשות. לכן, מאגר מידע מוגן ככל שהוא עומד בתנאי החוק, וככל שהלקט/מאגר המידע עומד בתנאי החוק, ובראשם – דרישת המקוריות.
 
בנוסף למסגרת המשפטית חשוב מאוד לבחון את תנאי השימוש של האתר ממנו רוצים לשאוב מידע, במיוחד לאור העובדה שבעלי אתרים רבים מתגוננים מפני שאיבת מידע באמצעות ניסוח סעיף האוסר פעולות כאלו בתנאי השימוש של האתר, המהווים חוזה בין בעלי האתר ומשתמשיו. הפרת תנאי השימוש עשויה להוביל להפעלת סנקציות משפטיות מגוונות.
 
לסיכום, ניתן לראות כי פעולות של שאיבת מידע עשויות להיות בעייתיות מבחינה משפטית ולכן ככל שיזם מבקש לאסוף מידע בדרך זו מומלץ לשקול ליצור קשר עם בעל האתר לצורך קבלת אישור לפעולה זו מראש, וכל מקרה מומלץ לקבל ליווי משפטי בנושא זה.