זרקור - מאיה כהן | המחלקה לניהול המשאב האנושי

שמי מאיה כהן, בת 31, מנתיבות, אמא לשלושה- דניאל בן 6, ליאן בת 4 ויהב בן שנתיים. נשואה לעידן, הכרנו עוד בצבא, ככה שאנחנו כבר 12 שנה יחד ומתוכן 7 שנים נשואים. עידן משרת במילואים פעיל מאז אוקטובר ורוב הזמן נמצא במילואים, תקופה מאוד מאתגרת למשפחה, אבל אנחנו לומדים כל פעם מחדש למצוא את הכוחות, להחזיק אחד את השנייה ולהמשיך קדימה.

בעלת תואר הראשון במשאבי אנוש במכללת ספיר, התחלתי את דרכי בתחום כרכזת גיוס בחברת תגבור בשדרות, עבדתי שם בערך שנתיים, ומשנת 2021 נכנסתי לתפקיד של רכזת משאבי אנוש במתנ״ס שדות נגב.

כשהגעתי למתנ״ס הוא היה הרבה יותר קטן, סביב 200 עובדים, ולאט לאט גדל והתפתח. בפועל, למרות שהתפקיד שלי מוגדר כרכזת, אני פונקציית משאבי האנוש היחידה בארגון ומלווה את כל התחום מקצה לקצה. התחלתי ממש מהבסיס- תהליכי קליטה, זכויות עובדים, נהלים, פרוטוקולים ותהליכי עבודה מסודרים. עם השנים הארגון צמח משמעותית והיום אנחנו עומדים על כ- 500 עובדים. המתנ״ס עוסק בהרבה תחומים- חינוך, קהילה, פנאי ופרויקטים שונים והעבודה מאוד דינמית, מעניינת ומאתגרת. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה ומרגישה שאני כל הזמן מתפתחת ולומדת.

את התואר השני החלטתי להתחיל כי הרגשתי שאני רוצה להעמיק, ללמוד עוד ולהרחיב את הידע שלי. מעבר לעוד תואר ברזומה ולעוד נקודות זיכוי, התואר נותן לי כלים אמיתיים ופרקטיקה שאני משתמשת בהם בעשייה היומיומית שלי.

אחרי השביעי באוקטובר עברתי גם חוויה מאוד משמעותית ברמה האישית. אני והמשפחה שלי התפנו באופן עצמי לירושלים. שמענו על יריד בסינמה סיטי שמתקיים והחלטנו לקחת יוזמה ולעזור לחקלאים מהעוטף שנפגעו מאוד מהמצב, עובדים זרים שעזבו, קושי להחזיק את המשקים והמון חוסר ודאות. פנינו למנכ״ל של היריד והצענו לעשות שיתוף פעולה ולהביא תוצרת כחול לבן של חקלאים מהעוטף. הרעיון התקבל בהתלהבות ובזכות חיבור שנוצר עם הסתדרות העובדים הצלחנו אפילו להוציא אוטובוס שלם של עובדים שהגיעו להתנדב ולעבוד פיזית בשטח עם החקלאים. לראות אנשים מגיעים, עובדים ונותנים מעצמם היה משהו שלא אשכח.

מתוך כל התקופה הזאת, פתאום מצאתי את עצמי מוקפת בפירות בבית. התחלתי לשחק עם זה, ללמוד צורות חיתוך ועיצוב מיוחדות, להכין מגשים יפים לשישי ולמשפחה. לאט לאט חברים התחילו לראות, להתלהב ולבקש גם. בחופשת הלידה של הילד השלישי, במאי 2024, החלטתי להפוך את התחביב למקצוע. מאז אני מעצבת מגשי פירות לכל אירוע.
בשבילי זה הרבה מעבר למגש פירות, זאת אומנות, תרפיה ושליחות קטנה לשמח אנשים. אם זאת אישה שילדה, בעל שקונה מתנה לאשתו, יום הולדת או אפילו סתם הוקרת תודה, אני מרגישה שיש משהו מאוד מרגש בליצור משהו יפה שעושה לאנשים טוב על הלב.

היום אני משלבת בין העבודה במתנ״ס לבין העסק שלי בערבים, זה אמנם עמוס ומאתגר, אבל גם ממלא אותי מאוד ונותן לי תחושת משמעות והגשמה.
בסוף אני מאמינה שגם בתוך כל העומס, האתגרים והשגרה תמיד אפשר למצוא מקום להתפתח, ליצור ולעשות דברים עם הלב.

אני מזמינה לזרקור הבא את דניאל אולישנסקי