זרקור - שושן סוריה | המחלקה לניהול המשאב האנושי
אני שושן, בת 55, נשואה 30 שנה לתומר ואמא גאה לשלוש בנות גדולות ומקסימות. נולדתי, גדלתי והתחנכתי בקיבוץ רעים, ואחרי הצבא יצאתי אל העיר הגדולה במרכז. לפני כ-22 שנה, אחרי הולדת בתי השנייה, עברנו למושב כוכב מיכאל, שם בניתי בית בהרחבה ובו אני גרה עד היום.
אני מאמינה גדולה בזה שהאדם יוצר את המקום בו הוא חי. אני מעורבת בקהילה במושב, התנדבתי והובלתי פרויקטים שונים. עבורי, התרומה לקהילה היא המפתח לחיים עשירים ומלאי משמעות. בשעות הפנאי אני אוהבת לרוץ עם חברות ובעבר עשיתי חצאי מרתון.
המסלול המקצועי שלי: הרומן שלי עם עולם האקדמיה התחיל בגיל 36, כשהייתי אמא לשלוש בנות קטנות. עבדתי במוקד טלפוני והבנתי שאם אני רוצה להתקדם, אני חייבת ללמוד. ובגיל 40 סיימתי את התואר ראשון בלוגיסטיקה במכללת ספיר, ומיד לאחר מכן עשיתי שינוי כיוון שהיה משמעותי עבורי: והתחלתי לנהל מפעל מוגן למתמודדי נפש בעמותת "גוונים". שם נחשפתי לעולם החברתי ופשוט "נדבקתי" בחיידק העשייה עם המשמעות.
כיום אני מנהלת את "קש"ת" באשדוד (המופעל תחת העירייה), שירות תעסוקה נתמכת לאנשים עם מוגבלות שכלית, הנמכות קוגניטיביות ואוטיזם. תעסוקה נתמכת עבורי היא עבודה עם משמעות: מדובר בשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק הפתוח, באופן יחידני ובקבוצות עבודה של 6-7 מקבלי שירות, המלווים במדריך שמתווך ומלמד אותם את העבודה בשטח. בנוסף, אני מפעילה תוכניות הכשרה המכינות אותם לקראת ההשתלבות הזו.
אני מאמינה בכל ליבי שתעסוקה היא אחד הגורמים שמעניקים הכי הרבה משמעות לחיים, והיא המפתח לחיים עצמאיים עבור כולם. כל שילוב של אדם עם מוגבלות בשוק החופשי והצלחה שלו בעבודה היא עולם ומלואו עבורי.
למה אני כאן (סגירת מעגל): כבר כשסיימתי את התואר הראשון, היה לי ברור שאמשיך לתואר שני כי מאוד נהניתי מהלמידה ומההעשרה שהיא מביאה איתה. אומנם לקח לי 15 שנה להגיע לזה (כפי שהבנתם, אני עושה את התארים שלי בקצב קצת אחר...), אבל אני כל כך שמחה שלא ויתרתי.
אני נהנית מאוד מהלימודים ומהכלים הפרקטיים שהם מעניקים לי. למרות שהעבודה שלי כיום היא לא "משאבי אנוש" בהגדרה היבשה, יש בה המון נגיעות לתחום. הידע שאני רוכשת כאן עוזר לי כבר עכשיו בניהול היומיומי ובשיפור השירות שאני מובילה, ואני בטוחה שאשתמש בהרבה מהתכנים והכלים שקיבלנו בקורס גם בעתיד.
אני מעבירה את הזרקור למעיין מיימוני.