05/11/2026 | 10:00 | סינמטק - אולם 2
מיזם "דוקו דרום", מיסודה של אסנת טרבלסי ובהפקת הפורום הדוקומנטרי בישראל ופסטיבל קולנוע דרום, פועל לקידום יוצרות/ים צעירות/ים ולהשתלבותם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בתחום הדוקומנטרי. משתתפים בו פרויקטים מכלל בתי הספר לקולנוע בארץ, והיוצרים הצעירים עוברים הכנה וליווי לקראת הפיצ'ינג.
במסגרת האירוע יוצגו הפרויקטים הדוקומנטריים הנמצאים בתהליך הפקה, מול ועדת לקטורה המורכבת מנציגות/ים של גופי שידור וקרנות קולנוע. הפרויקטים הבולטים יזכו במענקי הפקה בסך עשרות אלפי שקלים, באדיבות קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי וכאן - תאגיד השידור הציבורי.
הפרויקטים המשתתפים
נווה יעקב | יעקב צים
בין הזכרונות מברית המועצות שקפאו בזמן, למציאות הישראלית המורכבת, שאלת השייכות תמיד ריחפה בבית משפחתו של יעקב. אך כשאחיו אריאל נופל במלחמה, השאלות הופכות למפגש ישיר וכואב עם מחיר ההשתקעות בארץ.
דרך תיעוד אינטימי וחשוף, הנלכד בין כותלי הבית, המצלמה מתבוננת בשגרת החיים החדשה שנותרה לאחר האובדן הגדול. יותר מכל ניצבת השאלה הנוקבת: האם ההקרבה הגדולה מכולן תעניק סוף-סוף תחושת בית, או שמא החיפוש אחריה לעולם לא ייפסק?
הרקוויאם | נטע שמגר
מיכאל שני הוא המנהל והמנצח של המקהלה הקאמרית תל אביב מזה 40 שנה. על אף שבעבר המקהלה נחשבה לאיכותית והעמידה קונצרטים רבים, היום היא נמצאת בתהליך דעיכה מתמשך, ספק עקב חוסר התמיכה של המדינה, ספק עקב איכות ביצועיה ההולכים ויורדים.
בקיץ 2025 המקהלה מקבלת הזדמנות לגאולה - הופעה עם הרקוויאם של מוצרט בפסטיבל אבו גוש המכובד. אך בערב ההופעה, חצי שעה לפני העלייה לבמה, מיכאל לא חש בטוב ומפונה לבית החולים.
זמן קצר לאחר מכן, מיכאל מודיע למקהלה שהוא החליט לפרוש, ומותיר להם להחליט האם הם מעדיפים למצוא מנצח חדש, או להחליט שהמקהלה נסגרת.
Between A and B | יעל מוינסטר
בשנת 1977, כשהייתה בת ארבע, אחותי נפגעה מינית בידי שכן . היא ניסתה לספר להוריי, אך הם לא הבינו את כוונתה ולא עשו דבר. כמעט חמישים שנה מאוחר יותר, אני יוצאת לחפש את האיש שגר בבית הסמוך. במהלך התחקיר, דרך זכרונות, ראיונות משפחתיים וחזרה לזירת האירוע, החיפוש אחר הפוגע מתרחב למסע אישי הבוחן את האופן שבו שתיקה, הכחשה וטראומה בין-דורית מעצבות את הזיכרון המשפחתי.
שלא תשתנה | מעין אלכסנדרון
כשאמרי (20) מסיים מסלול בפלס״ר צנחנים ומתעקש לצאת לקורס צלפים, אחותו הגדולה מתחילה לתעד אותו עם המצלמה מתוך דאגה. אמרי הוא הבן השלישי מתוך ארבעה, ולו שלוש אחיות. לאורך שירותו הצבאי, כשהגדוד פועל בעזה, בלבנון ובשטחים, הסרט עוקב אחר השינוי שאמרי עובר דרך מבטה של אחותו. במקביל, אמרי מתעד את שירותו, במצלמת גו-פרו, מהשטח.
זהו סרט משפחתי על הדינמיקה בבית עם חייל, ועל ניסיון לגשר על הפער שנוצר בין אח לאחות, בין מי שלוחם למי שבעורף, ועל מורשת צלפים בצנחנים- כמו אמרי, גם סביו, אביו ודודו, היו צלפים בצנחנים.
נושאת אותך איתי | תמר וייס
בגיל 19, רגע לפני בדיקה גורלית, אני מחפשת את מקומי במשפחה. מאחוריי עבר מושתק. אחות אוטיסטית שנעלמה מחיי אמי. לצידי ההווה. אחות קטנה עם אוטיזם. ומלפניי העתיד. הפחד להיות עוד חוליה בשרשרת. מסע אישי בין שתיקה לתיקון, בין הפחד והבחירה.
גרסת הבמאי | אריקה קוסוי
אופק, חברי הטוב מזה כ-20 שנה ובמאי תיאטרון מתחיל, מחליט לפתוח את תיק האימוץ שלו מרומניה, המפגיש אותו שוב עם הקשר המורכב והאוהב עם אמו המאמצת. במקביל, הוא עובד על גירסה משלו למחזה “אדיפוס המלך”, העוסק גם הוא בזהות ובקשר הטעון בין ילד לאמו.
המסע ברומניה מלא ברצף קשיים בירוקרטיים, מפגשים מטלטלים ורגעי משבר. דווקא שם, מול קונפליקט פנימי גובר סביב תחושת התלישות, אופק בוחר שלא להמשיך בחיפוש אחר הוריו הביולוגיים, ומחליט לנסות להתמודד עם השייכות והזהות שאותה הוא חי בישראל, באמנות, בחברות ובחיק אמו.
אנחנו | זיו קינדלר
ב2015, זמן קצר לאחר שסבא שלי נפטר, נחשף סוד אשר שמר במשך 60 שנה - בארגנטינה הוא הותיר אישה, שני ילדים ונכדים, בעוד בישראל הקים משפחה חדשה. הסרט מלווה אותי ואת אמי במסע משותף לארגנטינה, אל המשפחה שמעולם לא הכרנו באמת. אני פוגשת בני דודים שגדלו בלי הסבא שהיה עבורי דמות מרכזית, ואמי פוגשת לראשונה את אחיה הבכור, סרחיו. בין פערי שפה, כאב וזיכרונות, נרקם מפגש מפתיע שלא מבקש נקמה, כי אם קרבה, משפחתיות והשלמה. עבורי זהו גם מסע אל זהות לטינית חבויה, ואל ניסיון להבין מחדש את האיש שהיה סבא שלי, ואת המשפחה שהשאיר מאחור.
