עבודותיו של האמן אסף רהט עשויות כולן מחומרים "לא אמנותיים". חומרים ראשונים פשוטים יום יומיים. ילדיים משהו. חומרים הנמצאים בכל מגירת שולחן של גננת או מורה. חוטי תפירה חבלים פרומים, חוטי שפגט דבקים שונים שאריות של חדרי מלאכה. אלו בטח לא החומרים "הגבוהים" בהם משתמשת האמנות היום - צבעים מיוחדים, חומרי יציקה מורכבים וטכנולוגיות מתוחכמות.
בנוסף לחומרים, ביצירותיו של רהט יש אטיבסטיות מסוימת גם בתכנים, בדימויים אותם הוא טווה או יוצק לצורך הענין. כמו שכתבה מבקרת האמנות סמדר שפי: "... אסף מגשש אחר שורשי האנושי, בניסיון לעקוב אחר הצירוף של חספוס ופראות עם פגיעות.