בתוך חלל פנימי יוצרת דנה מוסקוביץ' מקום – 'גן מבוטן'. זהו "גן" שהוא המצאה והכלאה של סביבות חיים בין סביבה פיסולית ובין יערות הכרמל בבית אורן שנשרפו והטבע של תחילת המדבר (הנשרף כעת); "גן" שהוא תוצר הכלאה בין תוצרי כיליון הרס ושבירות ובין תהליכי שימור ויצירה, בין פעולת גינון ללכידה בבטון. "גן" שהוא גם הכלאה בין חוץ ופנים – אלה הפיזיים ואלה הנפשיים. ובגן הזה, האחוז בבטון ישנה הזמנה לשיטוט אישי יחידני ושהות אינטימית, שקטה ושתוקה. "ורק הרוח מזיזה (בו) מעט את חוטי הבטון הכבדים".