ההצבה הציורית של לירוי בר נתן, מורכבת משני אלמנטים מרכזיים: ציור קיר, אותו הוא ממשיך לצייר במהלך התערוכה, ועבודת וידאו אשר מפרקת ומחברת מחדש את הזהות המגדרית של האמן. אנחנו נכנסים לתוך חלל המדמה חלל של "סקווט" (כינוי לחלל נטוש במרחב אורבני, שאנשים פולשים ומתגוררים בתוכו.) חלל הסקווט, כמו החלל של לירוי, משתנה עם הזמן באמצעות האנשים שמאכלסים אותו, ועל ידי ציורי קיר או אובייקטים שונים שנאגרים בתוכו. מה זנראה בבוקר, הוא לא מה שנגלה לעין בערב, וכך גם הציור של לירוי, המשתנה, מתהווה ומתפתח בחלל התערוכה לעייני הצופים. העבודה של לירוי מתחברת לסיפורו האישי ולתהליך השינוי המגדרי, אותו הוא עובר בשנים האחרונות. כשם שזהותו נזילה, עבודותיו נזילות ומשתנות. היצירה מעלה על הדעת גם שאלה נוספת: האם עבודות העבר יכולות להיות רלוונטיות היום? האם הזהות שלנו היא דבר מקובע, או שמע היא נתונה לשינוי ודינמיות מתמדת. לירוי לוקח חומרים שצילם בשנים האחרונות. מפרק ומחבר אותם מחדש, כדי לבחון את הרלוונטיות שלהן לעולמו כיום.
