המכללה האקדמית ספיר משתתפת במיזם "אות זיכרון", ומנציחה את סיון אלקבץ ז"ל - סטודנטית במחלקה למדעי המחשב, שנרצחה בטבח הנורא בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר.

המיזם הוא פרי יצירתם של עמותת "אות לחיים" ומשרד הייעוץ התקשורתי בן חורין-אלכסנדרוביץ', והוא כולל עשרות גופים וחברות מובילות, אשר מאמצים לוגו שנכתב בכתב ידם של חללי מלחמת "חרבות ברזל" – כמחווה אישית של זיכרון, כבוד והנצחה.

כתב היד מבטא את הרוח, האישיות והנוכחות של הנופלים – והופך לסמל חי שממשיך לספר את סיפורם.

סיון אלקבץ ז"ל, בתם של ענת ושמעון אלקבץ, הייתה סטודנטית במחלקה למדעי המחשב במכללה האקדמית ספיר. היא נודעה בחיוכה הכובש, באופטימיות שלה, ברגישותה ובאמפתיה לסביבה. סיון הייתה חברה טובה, חרוצה ושאפתנית, שהצטיינה בכל מה שבחרה לעסוק בו.

ביום המתקפה הנוראית על הקיבוץ, סיון נרצחה יחד עם בן זוגה נאור חסידים ז״ל בביתה שבשכונת הצעירים בכפר עזה.

הצטרפותנו למיזם "אות זיכרון" היא דרכנו הצנועה לחלוק כבוד, לחבק את המשפחה, ולהנציח את סיון ז״ל. מעבר למחווה גרפית, זהו רגע של התייחדות והמשכיות – זיכרון חי של דמות מעוררת השראה, שדרכה וטוב ליבה ימשיכו להאיר את עשייתנו.

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

יום עיון על משרתי המילואים
ביום העיון נדונו מענים לסטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים. פתחה את יום העיון סא"ל נטע לי צליכובר, קצינת החוסן הנפשי בצה”ל, שתיארה את האתגרים שבפניהם עומדים הסטודנטים המשרתים בחזרתם לספסל הלימודים. ההרצאה היתה חשובה ומאירת עיניים וניתנו בה לא מעט כלים שיעזרו לסגל המנהלי והאקדמי להתנהל ברגישות מול משרתיי ומשרתות המילואים. המשך היום כלל הרצאות של עידית שחר, מנהלת מרכז החוסן; הגר שלמה, סגנית דיקן הסטודנטים; ד"ר רעות מגידיש, מרצה בכירה ורכזת המילואים במחלקה לכלכלה; ליטל ישר, רכזת הסטודנטים במחלקה למשפטים ונווה אהרוני סטודנט משרת מילואים מהמחלקה לתקשורת.
On the border
הספר הוא אוטואתנוגרפיה אישית, אינטלקטואלית, אקדמית ופוליטית, המביאה את סיפורה של אישה פלסטינית־בדואית, פרופסורית לעבודה סוציאלית, החיה ופועלת על קו הגבול הפיזי, החברתי, הרגשי והאפיסטמי שבין עזה, החברה הבדואית, מדינת ישראל והאקדמיה. הספר נפתח במרחב חיים ייחודי, שני קילומטרים מגבול עזה, שבו תפילה שקטה בבוקר, גינה ביתית, כיתת לימוד משותפת לסטודנטים יהודים וערבים, וזיכרונות ילדות מרפיח, אל־עריש, אשדוד ולקיה, נשזרים יחד לסיפור חיים מורכב של זהות, שייכות, כאב ותקווה.