ספר חדש לנמרוד בר-עם, דיקאן רשות המחקר - חמישים: מכאן ואילך דרקונים וחרציות.
הספר אורג זיכרונות ילדות מוקדמים עם הגות מקורית, המבקשת לעמוד על משמעותו של מרבד הזהות הנרקם מהם. אין זה ספר פרוזה שגרתי אלא מסע רוחני-חושני על ציר הזמן, בין מצבים, ממדים, דמויות וערכים, שראוי להיקרא גם כמסה פילוסופית מרתקת על מצב האדם המבקש משמעות במאה ה-21'.
מתוך הספר:
"העולם נברא כשהייתי בן שלוש בערך.
הוריי, אחי ואני גרנו אז במרתף אפלולי וטחוב שמעליו נבנה בעצלתיים בית ילדותי הגדול והמואר. המרתף היה שקוע כמעט כולו באדמה והיה עשוי לבני בלוק חשופות, אפורות ומחוספסות למגע. אור היום בקע אליו מרצועת חלונות צרה שהייתה סמוכה לתקרה, כמעט נושקת לה. צללים רכים נעו על הקירות, נמתחים בקצב תנועתה העצלה של השמש הנדחקת והמתרחקת. כך הייתה צוללת ילדותי ומדמדמת.
אבי לא היה נוכח בימים ההם אלא כדמות מרוחקת. ספק חייל, ספק צייד, ששב באישון לילה ממלחמות מאובקות, או ממסעות בין פראי-עד נוצצי עיניים, אל מיטתה המטושטשת של אימי. אימי הייתה אלת היקום הבלתי מעורערת. שש ידיה טרחו סביבנו בתואם מסחרר, ממלאות את המרחב הקטן בפירות יצירתה. זמנה באותם ימים הוקדש לפיקוח על בנאים שמימשו באטיות מקוממת את חזונה האסתטי מעל ראשינו. שיחותיהם, רחשי עבודתם מבעד לקירות העבים, היו הגלים המלחששים שגוננו על ספינתנו הטובעת. אך מבטה מפיח החיים מוקד כולו באותם ימים באחי, שהיה משוקע במאמץ קדחתני להרוג אותי."
נמרוד בר-עם הוא פרופסור לפילוסופיה של המדע והמטפיזיקה, ודיקאן רשות המחקר במכללה האקדמית ספיר. זה ספר הפרוזה הראשון שלו. הוא מתגורר ברמת-גן, נשוי לחוקרת ספרות היידיש גלי דרוקר בר-עם ואבא לאוריין.
מידע נוסף שיכול לעניין אותך
בצל מלחמה, פינוי ומאות ימי מילואים: 1,456 בוגרות ובוגרים קיבלו תארים ודיפלומות בספיר
