"האולם מאוורר ומקורר": מיזוג האוויר כחלק בלתי-נפרד מהקולנוע

רובנו נוטים לחשוב על קולנוע במונחים של שפה חזותית או סאונד, אך אלון יודקובסקי מבקש להזכיר שהחוויה הקולנועית היא קודם כל אירוע פיזי המתרחש בתנאים מסוימים מאוד. מבעד לזיכרונות אישיים מחום הקיץ של פסטיבל קולנוע דרום ועד לסקירה היסטורית של המצאת המזגן, הטקסט בוחן כיצד הטכנולוגיה "השקופה" של מיזוג האוויר עיצבה לא רק את הנוחות שלנו, אלא את המבנה הכלכלי, התרבותי והאמנותי של הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו. מאמר מיוחד לרגל הקיץ וגלי החום שכבר נושבים בעורפנו.

הקולנוע לא נמצא בשממה. הוא תמיד בתוך הקשר, ותמיד קורה לאדם מסוים, בזמן מסוים ובתנאים מסוימים. אפשר מן הסתם לדבר על "ה-קולנוע" או "ה-סרט", אבל חשוב לזכור שזה דיבור כללי ומופשט, או כמו שויטגנשטיין אולי היה אומר – זו תמונה של הדבר, זה לא הדבר. הצפייה בסרט משתנה מאוד אם אני במקרה עייף או חולה, אם זו צפיית חובה או צפייה להנאה, או אם התנאים שבהם אני צופה בסרטים משתנים. ולסרטים יש הקשרים מסוימים שבהם יותר מתאים לצפות בהם, לא בהכרח בגלל התוכן של הסרט אלא בתוך ההקשר המקרי שבו הוא קורה, במקרה.

לדוגמה, כסטודנט לקולנוע במכללת ספיר האירוע שאליו עינינו וליבנו ציפה לאורך השנה כולה היה פסטיבל קולנוע דרום, שבאותה התקופה התקיים בקיץ. סימן עיקרי של אווירת הפסטיבל היה החום – כמה חום! רשתות צל פרוסות מעל המדשאה, מאווררים מזמזמים ואייס קפה או בירה קרה ביד שקנינו ב"קפה יעל" או בדוכנים. זה גם אומר שחיכינו לשעת הצהריים הכי חמה כדי ללכת למתחם האנימציה הממוזג ולראות את הסרטים והמיצגים, שהוקרנו שם לאורך היום. זה היה הזמן הכי נכון לסרטים האלה לא בגלל התוכן שלהם, אלא בגלל ההקשר המסוים והמקרי הזה. המזגן הוא חלק בלתי-נפרד מהחוויה. זה נכון גם לגבי לימודים והוראה של קולנוע בקיץ, כי השיעורים הכי טובים, בהכרח, הם אלו שבהם המזגן לא מקולקל במקרה. וגם במקרים שבהם בשיא הקיץ המזגן הוא לא חוויה מרכזית, הוא חוויה הכרחית.

רשתות צל ובירה קרה בפסטיבל קולנוע דרום 2012 

כלומר, למה הכוונה ב"הכרחית"? זה, כמובן, לא תמיד היה המצב. בשנת 1895 הקולנוע התחיל להתקיים כתופעה מחוץ למעבדות המחקר והניסויים, עם הקרנות פומביות של האחים לומייר, אדיסון, האחים סקלדנוובסקי, האחים לת'האם ואביהם, ומייברידג' שהפסיק להקרין ב-1895 כשראה כמה תחרות יש סביבו בתחום הדימוי המצולם הנע. אבל במקומות הארעיים שבהם הקרינו את הסרטים עדיין לא היה מיזוג אוויר קבוע, אלא בעיקר שיטות ארכיטקטוניות ליצירת זרמי אוויר בחללים. שיטות שונות לקירור האוויר היו קיימות, כמו לדוגמה הצבת מאווררים מעל גושים של קרח וטכנולוגיות אחרות שהיו מסורבלות, יקרות או שתיהן יחד. הקולנוע ומיזוג האוויר עדיין לא חברו אחד לשני. בצירוף מקרים חביב, מי שמוזכר כאחד מהממציאים שהשפיעו על הקולנוע בזכות הכתיבה שלו על הקאמרה אובסקורה, ג'מבטיסטה דלה פורטה בן המאה ה-16, תיאר שיטה לקירור מים מתחת לנקודת הקיפאון שלה, בתקופה שבה עוד לא היה קולנוע, ועוד לא היו מזגנים. משמעות הדבר היא שהמזגן לא היה חלק מחוויית הקולנוע מתחילתו, אלא נהיה חלק ממנה בשלב מסוים.

האגדה, שכנראה נשענת בעיקר על מיתוסים נוסטלגיים או ריאקציונריים כאחד, מספרת שעם שיאה המכאני של המהפכה התעשייתית מכונות נהיו יותר מוערכות מבני אדם, בגרסה מודרנית של מדרש רבי אלעזר על בניית מגדל בבל: "ואם נפל אדם ומת לא שמו את לבם עליו ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה". לכן אם לפועלים היה חם עד כדי קריסה זה לא היה מפריע לאף אחד, כי אנשים אפשר להחליף, אבל כשמכונות התחממו עד כדי שלא יכלו לעבוד זו הייתה בעיה שצריך היה למצוא לה פתרון. לכשנמצא פתרון לקירור המכונות, שמו לב שבימי הקיץ החמים האנשים היו מתאספים סביבה כדי להתקרר בעצמם. סיפורים על מהפכות הם לרוב פשטניים יתר על המידה, אם האירועים שמתוארים בהם בכלל קרו, אז כדאי להתייחס אליהם בביקורתיות הראויה והבריאה. לרוב המשמעות טמונה לא בהתרחשותם הממשית של האירועים אלא במשמעות של הסיפור. פירוק האגדה הזו לגורמים שלה מציב את תוצרי הלוואי של המכונה כחלק משמעותי לא פחות ממנה, ובהקשרים מסוימים כחלק העיקרי שלה. כמו הקולנוע, גם המזגן לא נמצא בשממה, וטכנולוגיה שנועדה לענות על צורך אחד יכולה לענות גם על צורך אחר.

הפורמליסט הרוסי אוסיפ בריק טען שגם אם פושקין לא היה נולד, הספר יבגני אונייגין עדיין היה נכתב. בהשראה מגישה זו, יכול להיות שוויליאם קרייר הוא לא המהפכן הגדול של הקולנוע, אלא הדמות שאליה התגלגל המקרה שהוביל להכשרה המסוימת שהתאימה לתקופתו. הוא נולד בשנת 1876 למשפחת חקלאים, ועבד בכל עבודה אפשרית בשביל להתפרנס עד שקיבל את התואר שלו כמהנדס חשמל בשנת 1901. קרה המקרה ובשנת 1902 יצרנית ציוד אוורור וחימום בשם Buffalo Forge Company הקימה מעבדת מחקר והעסיקה בה את קרייר הצעיר, שם הוא פרח. בשנת 1908, כעובד של החברה מהחברה, הוא התקין מערכת לניקוי אוויר בחדר האוכל של בית המלון Astor החדש במנהטן. המכשיר לניקוי האוויר גרם לחדר להיות קריר יותר בכ-5 מעלות משאר המלון, ולכן הוחלט להתקין מכשיר דומה גם בחדר הצלייה. זו הייתה הפעם הראשונה שהמכשיר המסוים של החברה הזאת הותקן בגלל יכולות הקירור שלו.
שלוש שנים לאחר מכן, ב-1911, קרייר הציג את הטכניקה באסיפה של ה-American Society for Mechanical Engineers ושמו יצא לפניו. בשנת 1915, כשמלחמת העולם הראשונה גרמה לתעשייה לשנות את תכליותיה ולחברת Buffalo Forge Company להתמקד בייצור לצרכי מלחמה, הקים קרייר את החברה Carrier Engineering Corporation, שקיימת עד היום.

כבר אז, בשנת 1915, הבעיה לא נעלמה מעיניהם של בעלי האולמות, אבל רק מעטים מהם טרחו להתקין מערכת צינון אוויר כלשהי לנוחיות הקהל. כאמור, טכנולוגיות שונות כבר אפשרו זאת, אבל הן היו יקרות, או מסורבלות, או גם וגם. שנים ספורות לאחר מכן, עם סיום מלחמת העולם הראשונה אירופה הייתה שבורה וקרועה, בעוד שבארצות-הברית הייתה יציבות כלכלית משמעותית עד לפרוץ המשבר הכלכלי הגדול ב-1929. בעשור הזה החיים בניו יורק לאנשים לבנים היו נוחים, ומקומות בילוי כמו מועדוני מוזיקה ובתי קולנוע שקקו חיים, כשבעבור הבעלים של אותם מוסדות המשמעות הייתה תחרות רצינית על קהל הלקוחות שלהם. בשנת 1925 בית הקולנוע Rivoli בניו יורק ביקש להתמודד עם התחרות הגוברת על-ידי פנייה לקרייר להתקין מזגן באולם. זה היה פרויקט בסדר גודל חריג, וקרייר פיקח עליו באופן אישי. אבל ההשקעה השתלמה, וההכנסות של בית הקולנוע זינקו בכ-5,000$ בשבוע, סכום שווה-ערך לכ-94,000$ של שנת 2026. לתעשיית הקולנוע כבר היה ברור שמיזוג אוויר היה הכרחי כדי למשוך אנשים לבתי הקולנוע, כי ביום קיץ חם במיוחד השאלה הראשונה כבר לא הייתה "איזה סרט כדאי לראות?", אלא "איזה סרט מוקרן באולם שיש בו מיזוג אוויר?".

אולם Rivoli בשנת 1925 עם הדגשת מיזוג האוויר בכניסה –
(מקור: https://www.carrier.com/commercial/en/us/centrifugal-100/)

כך בתי הקולנוע היו משמעותיים בהעלאת הפופולאריות של מיזוג האוויר במקומות ציבוריים, ומיזוג האוויר היה משמעותי בהעלאת הפופולאריות של אולמות קולנוע שבהם הותקן. המצב הזה גם השפיע על תעשיית הקולנוע ואופן הפקת הסרטים. אם בחודשי הקיץ אנשים העדיפו לפקוד את בתי הקולנוע שסיפקו להם מיזוג אוויר נעים מאשר מוסדות אחרים, הרי שככל שמיזוג האוויר יותקן ביותר בתי קולנוע ככה התחרות בין בתי הקולנוע האלה תגדל. עכשיו השאלה היא לא רק באיזה בתי קולנוע יש מזגן, אלא מבין אלו שיש בהם מזגן באיזה יש את הסרטים הכי מוצלחים. זה הוביל לשינוי אסטרטגי באופי ההפקות וההפצה, לפיו עדיף להפיץ את הסרטים היותר יוקרתיים ועתירי-התקציב בחודשי הקיץ, בהם יותר אנשים יהיו מוכנים לשלם, ואולי אפילו לשלם קצת יותר, כדי לצפות בהם. מיזוג האוויר גרם לקיץ להיות מוקד של הפקות יותר יוקרתיות או מגוונות. בשנת 1934 חברת Warner Bros. הודיעה על "עונה בת 15 חודשים של סרטי איכות", כשהיא בחרה בחודשים יוני, יולי ואוגוסט לפתוח את ה"עונה" הזו, ובשנת 1938 חברת 20th Century Fox פרסמה מודעה ובה כתבה: "אם הפצה של שניים או יותר סרטי יוקרה [“A movies”] בחום היוקד של חודשי מאי, יוני, יולי ואוגוסט היא אגרנות כפייתית – אז אנו מודים באשמה!".

אבל ככל שמיזוג האוויר נהיה יותר נפוץ בבתי הקולנוע, ככה גם היוקרה שלו כשלעצמו דעכה, גם אם לא נעלמה לגמרי. בשנות ה-50 האוכלוסייה הלבנה כבר הייתה נטועה בפרברים הרחק ממרכזי הערים, והתחילה להחליף בילויים מחוץ לבית כמו מסעדות, קניונים ובתי קולנוע בבילויים ביתיים כמו ברביקיו בחצר, מפגשי רכישה ביתיים וצפייה בטלוויזיה. אבל מקום העבודה עדיין נשאר הרחק בעיר, אז האוכלוסייה הזאת רכשה מכוניות שאיפשרו לה לנסוע לעבודה יום-יום (מה שבעברית נקרא "יוממות" ובאנגלית נקרא "Commuting", ובאיטלקית ניתן לה השם הפיוטי "Pendolare" כמו מטוטלת השעון). המכוניות אפשרו לבתי הקולנוע להראות את נוכחותם באזור כשהם הוקמו במגרשים ואפשרו לכל המשפחה להגיע עם המכונית ולצפות בסרט במה שכונה "Drive-in". באוויר הפתוח אי-אפשר להתקין מיזוג אוויר, אבל החשיבות שלו לא נעלמה מבעליהם, ועל כרזות הפרסום שלהם נכתב שבדרייב-אין נמצא "מיזוג האוויר של הטבע עצמו!". מיזוג האוויר נהיה חלק מהותי מחוויית הקולנוע, עד כדי כך שגם כשהוא לא נמצא חשוב היה להנכיח את החוויה שלו. טקטיקה דומה שימשה בתי קולנוע פתוחים, וב-1947 נכתב בעיתונות על בית הקולנוע החדש בעיירה פיירהופ שבאלבמה שבו "התקרה היא השמיים ומיזוג האוויר של הטבע נעזר במאווררים גדולים – העישון מותר".

גם בקנדה בקיץ הדרייב-אין משך עם "מיזוג האוויר של הטבע עצמו"
(מקור: The Ottawa Citizen Ottawa, Ontario, Canada – Wed, Jul 14, 1948 Page 19 -
https://www.newspapers.com/article/the-ottawa-citizen-britannia-drive-i…)

בהמשך להתייחסות הקודמת לפורמליזם, ויקטור שקלובסקי כתב שההתרגלות מחסלת הכל, וכך גם מיזוג האוויר שבעבר היה חדשנות טכנולוגית מרשימה הפך להרגל יומיומי. בשנות ה-70 הקשר בין מיזוג האוויר ובתי הקולנוע המשיך, אבל לא באופן ישיר, אלא במסלול מקביל. אחרי מלחמת העולם השנייה קרנו של הקולנוע בארצות-הברית ירדה באופן יחסי, והוא מצא לו דמוגרפיה חדשה שתאכלס את אולמותיו: אנשים צעירים, ובעיקר בני נוער. סרטים כמו מלתעות ומלחמת הכוכבים שברו שיאי צפייה שכמותם לא נראו מזה עשרות שנים, והיו עם יציאתם לאקרנים הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים. ומכיוון שלבני נוער יש זמן פנוי רב בחודשי הקיץ, הוחזרה עטרה ליושנה והקיץ נהיה התקופה הבלתי-מעורערת של שוברי הקופות, ופי כמה וכמה: זו הייתה התקופה שבה נטבע המושג "Summer Blockbuster". מיזוג האוויר כשלעצמו כבר נפוץ, ולא נחווה כחדשנות טכנולוגית, אבל הקיום שלו והאפשרות להביא אליו בני נוער רבים עם זמן פנוי מלימודים ודמי-כיס מההורים לאולם ממוזג ונעים לבילוי עדיין קיימת ומורגשת.

ואם כל הסיפור הזה נכון לגבי ניו יורק המושלגת ופרבריה, הוא בוודאי נכון גם לגבי המזרח התיכון השמשי. עוד לפני שהוכרזה מדינה בשם "ישראל", בפלשתינה א"י בתי קולנוע פורסמו כ"מקוררים ומאווררים". כך לדוגמה, בשנת 1935 פרסם בית הקולנוע "מגדלור" בתחילת חודש מאי ש"האולם מקורר ומאוורר באופן אוטומטי; המקום הכי נוח להנפש אחרי השרב השורר ביום!". שנה לאחר מכן, גם בחודש מאי, מפרסם עצמו "קולנוע אופיר" באופן דומה, וכותב ש"האולם מקורר לפי השיטה המודרנית המשוכללת ביותר והיחידה בכל המזרח הקרוב". בשנת 1950 פורסם בעיתון מעריב על "קולנוע שיפעל נון-סטופ שבעה מטר מתחת לפני הקרקע" בתל-אביב, עם "הצגות קולנוע מן הבוקר ועד הלילה". בכתבה מוזכר שבבית הקולנוע ישנם עיגולים לבנים גדולים בולטים על התקרה, שהם המתקנים לאוורור, קירור וחימום, וכך האולם "מובטח מפני קפריזות האקלים". ועד לשנות ה-80 בחודשי הקיץ אפשר היה לראות בכל המודעות לבתי קולנוע בכל העיתונים את האמירה חוזרת ונשנית: "האולם מקורר וממוזג". בשנות ה-50 נפתח ברחוב בן-גוריון בכפר-סבא קולנוע "הדר" הפתוח, שתוכנן על-ידי גילה וברוך משולם. ארבע הקירות שלו לא זכו לקורת גג, ובחורף הוא לא היה פעיל. לעומתו היה בכפר-סבא בית קולנוע נוסף אחד, "עמל" שהיה סגור ולא מאוורר. ותיקי כפר-סבא, ובהם אימי היקרה שסיפרה לי על קולנוע "הדר", זוכרים שהוא כונה "קולנוע קיצי" והייתה לו אווירה מיוחדת, וכך גם בישראל זכו ליהנות מאותו מיזוג "יוקרתי" שנהנו ממנו באמריקה.

המשפט שהופיע במודעות רבות בכל עיתון לאורך שנים, "האולם מקורר ומאוורר" – (מקור: על המשמר, 18.08.1961, עמ' 8)

ועל אף שהיום זה נראה מובן מאליו שבכל אולם קולנוע יהיה מזגן פעיל, החדשנויות בתחום לא נעצרות. בשנת 2021 חברת תדיראן הודיעה שהיא מתקינה ב-127 אולמות הקולנוע של סינמה סיטי מערכת מכשירי טיהור ואוורור ש"תוודא את ניקיון האוויר שנושמים מאות אלפי צופים". אם בשנות ה-20 המזגנים הותקנו בגלל שהצפייה הממוזגת היא יותר נעימה, בשנת 2021 המחשבות הלכו לכיוון של חרדה מפני ההשלכות הבריאותיות של צפייה באולם צפוף וסגור, בעקבות מגפת הקורונה. מיזוג האוויר הוא כבר לא רק מוצר של נוחות, אלא גם מוצר שכדבריהם של תדיראן, מותקן "על מנת לייצר סביבת אוויר בטוחה ונטולת חששות רפואיות [כך במקור]". המזגן חזר לתכלית שלשמה התקין אותו קרייר בבית המלון Astor במנהטן: ניקוי האוויר, אבל הפעם בבתי הקולנוע.

וכמובן, הנושא לא נעלם מהתוכן של סרטים. בסרטי בית המשפט משפט הקופים מ-1960 ו-12 המושבעים משנת 1957 גל החום משמש להדגשת המתח הפנימי השורר בין הנוכחים והנוכחות בבית המשפט, כשנפנופי המניפות וניגובי המצח נוכחים לאורך הסרטים. הדמויות המיוזעות שיושבות בשורות בית המשפט מהוות ניגוד לקהל הממוזג שיושב בבית הקולנוע, וממחישות את הפער בין מחויבות חברתית הרת-גורל לבידור נעים. בסרט בדרך למטה מ-1993 גל החום והתקלקלות המזגן במכונית מובילים לשורת מקרי אלימות של גבר ש"מאבד את קור-רוחו", או באנגלית "Loses his cool", מה שמהדהד את החרדות הגבריות ההולכות וגוברות בחברה שבה נשים צוברות לעצמן יותר ויותר זכויות ואוטונומיה, ובסרט עשה את הדבר הנכון מ-1989 גל החום בהיעדר המזגנים הוא האווירה שבה הולכת ונבנית עוינות חברתית. בלי ההיכרות עם האפשרות למיזוג אוויר, השימוש המטאפורי של סרטים אלו בטמפרטורה לא היה מתאפשר.

ועל אף כל זאת, השיח על הקולנוע והטכנולוגיה נותר בעיקרו על טכנולוגיות שהן קולנועיות במישרין – מצלמה, מקרנה, מכונת עריכה ושאר שוליותיהן. אבל טכנולוגיות נוספות לצידן הן חלק בלתי-נפרד מהקולנוע, ואיקאה שינתה את הרגלי הצפייה שלנו לא פחות מאשר קרייר. הכסאות והכורסאות, וילונות ההאפלה, שקיות הפופקורן המוכנות למיקרוגל – כל אלו הם חלק מהקולנוע, ויכולים להיות חלק בלתי-נפרד מהסרט והחוויה שלו. זה לא אומר שבכל ביקורת על סרט צריך לקחת בחשבון את איכות המזגן שלרוחותיו הסרט נצפה, אלא לקחת בחשבון שהתעלמות ממנו מציגה חוויה לא שלמה.

שקלובסקי טען שמטרת האומנות היא להחזיר לנו את התחושה לחיים, זו שאבדה בעקבות ההתרגלות. אני מקווה שהקריאה הזאת החזירה חלק מהתחושה למיזוג האוויר בבתי הקולנוע, ולטכנולוגיות נוספות שבלעדיהן הקולנוע לא היה קולנוע.

פרט לתחקיר מקורי, המקורות העיקריים שסייעו לי בכתיבה זו הם הספר Cool: How Air Conditioning Changed Everything  מאת Salvatore Basile, הספר Media Hot and Cold מאת Nicole Starosielski, והמאמר "The Golden Age of Cooling Historic Theaters and Their Impact on Air Conditioning Today" מאת Roger Chang, שפורסם בכתב העת של The American Society of Heating, Refrigerating and Air-Conditioning Engineers בדצמבר 2019.

אלון יודקובסקי

חוקר ומרצה לקולנוע במכללה האקדמית ספיר ובמנשר לאמנויות. ההתמחות שלו היא בקולנוע מוקדם, טכנולוגיות קולנועיות ואסתטיקה.