רקע
התארגנות של קבוצת נשים-ערביות בגיל הזקנה הוא תהליך שאינו ברור מאליו. ישנם ישובים בודדים בארץ, בהן נשים בגיל הזקנה התגבשו ויצרו יחסים חדשים של התארגנות, העצמה וצמיחה דרך השתתפויות בפעילויות חברתיות, תרבותיות, וקהילתיות רבות שיוזמות הרכזות. המחקר הנוכחי ביקש להבין את חוויות ההשתתפות בפורומים של הנשים האלה, על רקע המתחים בין השמרנות והמודרניזציה והפתיחות המאפיינת את החברה הערבית-פלסטינית בישראל, ואת האופן שבו הן חוות את תגובת הסביבה לפועלן בשל תפיסות הגיל המקטלגות את הנשים הזקנות לתוך תבנית מסוימת, הדורשת מהן לפנות מקום לצעירות ולהתעסק בתפקידים המגדריים המוכתבים עבורן. מחקר זה הוא ייחודי, כיוון שלא ידוע על מחקר שבדק את זירות הפנאי בקרב נשים ערביות-פלסטיניות זקנות בישראל.

שיטה
התבצע מחקר איכותני, עם נשים ערביות-פלסטיניות המתגוררות באזור המשולש במרכז הארץ. המחקר שילב ראיונות חצי מובנים עם הנשים המשתתפות במחקר, תצפית משתתפת, קבוצות מיקוד עם המרואיינות, והשתתפות בקבוצות הואטסאפ שלהן. עיבוד הנתונים נערך באמצעות ניתוח תמתי.

ממצאים
ניתוח הממצאים העלה מספר תמות ביניהן: כניסה לזירות חדשות והרחבת גבולותיהן, כאשר לצד תפקידיהן הטיפוליים הן מגלות עולמות חדשים הסבים סביב עצמן; נלחמות בגילנות, המרואיינות מסרבות לאמץ את הסטריאוטיפים השליליים נגדן ולא נותנות להם להשפיע על הדימוי העצמי שלהן ולגרום להן לפקפק ביכולותיהן. נהפוך הוא, הדבר גורם להן להשתלב חברתית יותר. מה שבטוח הוא, שהשתתפותן של המרואיינות בפורמים אלה הועילה לרווחתן הנפשית ושיפרה את איכות חייהן.

מסקנות
המחקר מצביעים על הפנאי כמרחב לשינוי חברתי בהצטלבות בין מגדר, זקנה ואתניות. בעקבות פעילויות ההעשרה המגוונות שמתנסות בהן נשים אלו בזקנתן, הן חוות העצמה ועצמאות יחסית וכך גם עלייה באיכות חייהן. לכן, יש לראות בהתארגנויות אלה כמשאב בו חותרות הנשים הערביות-פלסטיניות בגיל הזקנה לשינויים שיטיבו עם בנות הקהילה. במילים אחרות, על בעלי העניין בני החברה הערבית-פלסטינית לעודד את הקמתם של פורמים כאלה בישובים שלהם.

מרים עבד אל רחים היא דוקטורנטית בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, ומרצה במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי. תחומי המחקר שלה הם: המדעים בימי הביניים, בריאות הציבור, בריאות תעסוקתית, גילנות, מגדר וזקנה, נשים ערביות-פלסטיניות באמצע החיים, נשים ונהיגה.