רקע
חקר ייצוגים תקשורתיים עסק עד כה בעיקר בניסיונות לקשור בין מגדר לבין אתניות, דתיות ומעמד. במחקר זה ביקשנו להוסיף את ממד הגיל, שטרם זכה לנראות מספקת וחשיבותו נובעת מכך שהוא מנת חלקם של כל מי שמזדקנים כיום בתרבויות מערביות המקדשות נעורים. מחקרים שהתמקדו בייצוגי גיל ומגדר אפיינו לרוב את דימויי הזקנה הנשית ועסקו פחות בדימויי הזקנה הגברית. לאור מיעוט הידע על אודות דימויי זקנה בתקשורת בישראל בכלל, אנו סבורות כי ראוי להתחיל בחקר ייצוגי הזקנה הגברית דווקא. בחירה זו נובעת מכך שזקנים שבצעירותם תרמו ליצירת אתוס הנעורים בתרבות הישראלית  המתחדשת וסימלו את המחר, הם גברים שתהליך ההזדקנות שלהם התרחש על רקע תהליכים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שעוברת ישראל  מאז הקמתה.

שיטה
במטרה לחשוף כיצד מובנית הזקנה הגברית במציאות הישראלית העכשווית בוצע ניתוח תוכן של שלוש דרמות טלוויזיוניות שעלילתן התייחסה לאתגרי ההזדקנות בתרבות הישראלית המשתנה ובהן גילמו דמויות זקנות תפקיד מרכזי: 'נבלות' (2010), 'חסמבה דור 3' (2010) ו'שטוקהולם' (2018). הניתוח התמקד בזיהוי הדימויים דרכם הובנו הדמויות הגבריות הזקנות במסגרת מערכות היחסים שניהלו ברמה האישית, הבינאישית והחברתית.

ממצאים
מן הקורפוס עלו שלושה מעגלי חיים מרכזיים בהווה ובעבר דרכם מובנית הזקנה הגברית: מעגל ייצוג של העצמי, בו מתקיים דיאלוג מתמיד בין יכולותיהם של הגיבורים בהווה לעומת העבר. מעגל מגדרי, בו מובנית הזקנה הגברית באמצעות מושג הרעות, כאשר האחווה בין הגברים גוברת על כל מערכת יחסים אחרת בכל שלבי החיים. מעגל יחסי הגומלין עם מסגרות חברתיות, בו בלטה היעדרות המשפחה מחד ושקיפותן של הדמויות הגבריות הזקנות בעיני מוסדות המדינה, מאידך.

מסקנות
ייצוגי הזקנה הגברית בדרמות ישראליות בשנות האלפיים כוללים מגוון רחב של דימויים, אשר השילוב ביניהם מאתגר תפיסות סטריאוטיפיות מקובלות. כך מתקבל דימוי עצמי ומגדרי של הגיבורים אשר נשען על העקרונות המארגנים העומדים בבסיס הרפרטואר הסטראוטיפי המערבי המודרני הגברי (הטרוסקסואל, אמיץ, המסוגל להפעיל אלימות, סיבולת וכוח פעיל)  מחד ועל תפיסות גילניות המשמשות מסגרת פרשנית דרכה מובנה הדימוי החברתי של הגיבורים מאידך (שקופים, חסרי ערך והשפעה).

ד"ר שרון רמר ביאל חוקרת את מחצית החיים השנייה מפרספקטיבה סוציולוגית ואנתרופולוגית, מטפלת באומנות בבני הגיל הרביעי ואנשים החיים עם דמנציה ויועצת למשפחות מבוגרות. ראשת המסלול לייעוץ פרטני למשפחות, בתואר השני ללימודי משפחה, במכללה האקדמית תל-אביב יפו. תחומי מחקרה:  גילנות, זקנה בתקשורת, זקנה ומגדר, יצירתיות בזקנה ויחסים במשפחה הרב דורית.

פרופ' ענת פירסט היא פרופסור מן המניין לתקשורת באקדמית נתניה, דיקן בית הספר לתקשורת ואחראית על תוכנית ה-MA. תחומי מחקר עיקריים: חשיפת תפקידי המדיה בהבניית המציאות החברתית פוליטית;  עיון בגיוון התרבותי בטלוויזיה הישראלית לצד עיסוק בייצוגם של מיעוטים במדיה; בחינת טקסטים מגוונים בניהם תוכניות טלוויזיה, פרסומת ושטרות כסף כאתר לכינון זהות לאומית.