בית הספר לאמנות, חברה ותרבות

באתי לשחק - תערוכה חדשה

נורית ירדן באה לשחק אתנו. בחלל הספרייה הציבורית, צמוד לספרית הילדים וחדר העיון. נורית רוצה לשחק פינג פונג עם הסטודנטים.

לפני כחודש, קיבלו הסטודנטיות מבית הספר לאמנות בספיר, צילום של נורית ירדן ובו המילה "השתתקתי" מקוביות של המשחק "שבץ נא". הן התבקשו להגיב ל"הגשה" הזו.
בחלל הכניסה לגלריה, על הקירות תלויות עבודות הסטודנטיות: סיגלית נוסרטי, ברית בר נתן, הדס דוד, לי ששון, ספיר אפרים, חגית שמשי, הדס שירלי כהן ויוסרא אבו כף. כל אחת מהן לקחה את הצילום למקום אחר.

בחלל הפנימי נורית ממשיכה לשחק אבל לבדה משחק מאופק עם הילדות.

בילדות המשחק הוא המקום בו אנו לומדים לראשונה על גבולות - מה מותר ומה אסור, מה חוקי ומה לא. יש כללים ברורים בדרך כלל ואנו נדרשים למלאם. עם זאת זה גם בדיוק המקום למתוח את הגבולות לא לציית לחוקים. לעשות את הדברים ה"אסורים". ירדן, באיפוק האופייני לה, רומזת על המקומות האלה, המקומות בהם נחצו הגבולות במקומות בהם הטשטוש מאפשר זאת. את תחושת הבלבול וחוסר הנחת ממשחקים אלו מעבירים חזק הצילומים של המילים ממשחק השבץ נא: כולן בלשון נקבה, כולן מטילות צל על התערוכה: השתתקתי, התהפכתי, מתווכחת, מתפייסת. המילים פוצעות את המעטה התמים לכאורה של יתר הצילומים בתערוכה.

אל התערוכה צרפנו את ספרה של נורית ירדן "ארוחה משפחתית". ספר מתכונים – האמנם? האם גם פה נורית באה לשחק אתנו? האם ניתן להכין את המתכונים? בדפדוף מעמיק בין דפי הספר עולה תמונה אחרת לגמרי. טלי תמיר: "כמו בסרט המוקרן בקצב איטי, תמונה אחר תמונה, מחלחל שילוב סמוי בין משפחה ומיניות, בין חינוך מושלם לניצול ובין אמון וביטחון לשבר וחשד. המתכונים הללו, הנושאים עימם את ידע הבישול, הפכו תחת ידיה למסמך מאשים, גם אם מדיף ניחוחות מטבח משובחים. נורית מושיבה את כולם מסביב לכלים היפים ולמתכונים המשובחים ומערבלת את הנורא והאלים עם היפה והטעים."

אוצרת התערוכה: מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות בספיר

הזמנת התערוכה

CAPTCHA
כהוכחה שמדבור במילוי אנושי של הטופס, ענה על השאלה המתמטית הפשוטה.
2 + 1 =
JobSapir - אתר התעסוקה לבוגרים וסטודנטים