עבודה סוציאלית בינלאומית בהודו

ארבע סטודנטיות באשכול עבודה בשדה לעבודה סוציאלית בינלאומית, בליווי המנחה ד"ר מני מלכה, יצאו לשלושה שבועות הכשרה בשדה בנגאפור, הודו. מוזמנים לעקוב אחר יומן המסע שכתבו הסטודנטיות.

שבוע ראשון בהודו - דרך המעשים התחברו הלבבות

"את פנינו קיבלנו סטודנטים לעבודה סוציאלית מבית הספר "מאטרו סאבה סאנג" בנאגפור. ביקרנו בקולג' שלהם וערכנו היכרות מעמיקה עם כל אחד מהסטודנטים שסיפר על המקום ממנו הוא מגיע ועל הסיבה שבגללה הלך ללמוד עבודה סוציאלית. נחשפנו לסיפורים מרגשים שסיפקו לנו מידע רב על תרבות הודו, על הקשיים איתם מתמודדים האזרחים ההודים ועל הבדל הרב בין כל אזור במדינה הענקית הזאת. סיפרנו על עצמנו, על מכללת ספיר ועל המקום שכל אחת מאתנו באה ממנו. נוצר חיבור בין כולנו ומצאנו הרבה עניין משותף במקצוע ובחיים האישיים. בהמשך, אכלנו במסעדה מקומית, נהנינו מהצבעים, הריחות והמטעמים (החריפים) שיש להודו להציע. הסטודנטים לקחו אותנו לשוק, מדדנו סארי, קנינו קצת בגדים מקומיים, הדבקנו טיקה על המצח והרגשנו מוכנות להמשיך את המסע.

ביום השני הגענו לבית הילדים "יובה ג'וטי" (בעברית: חוכמת הילד) של האירגון ICID - indian centere of integrated development שם הכרנו את העובדים הסוציאליים שפועלים במקום, חלקם עובדים בארגון "קו לילד" שמטרתו לאתר ילדים אבודים או כאלה שסובלים מהזנחה והתעללות ולדאוג לשלומם. הצטרפנו למרגרט, עובדת קהילתית הפועלת באירגון "קו לילד" ובבית הילדים. מרגרט אפשרה לנו להציץ ליום רגיל בעבודתה, שמתחיל בביקור באחת מהשכונות הקשות של נאגפור בהן חיים אנשים בעוני. אל כל שכונה נכנסת מרגרט פעם בחודש, היא מכירה את כל המשפחות בקהילות השונות, שואלת לשלומם, מבררת אם הם זקוקים לתרופות כלשהן, מאגדת סביבה את כולם ובודקת אם ישנם ילדים שנעלמו כדי שהיא תוכל לאתר אותם ברחבי הודו. בשכונה אחרת בה ביקרנו מרגרט פועלת כבר 9 שנים. במהלך הביקור היא סיפרה לנו על השוני שעברה הקהילה, על בעיית ההיגיינה שהייתה והשתנתה בעקבות הפעולות שנקטה להעלאת המודעות לנושא. בימים אלו מטרותיה של מרגרט הן להעביר את החשיבות שבלשלוח את הילדים לבית הספר, יחד עם תכנון משפחה וניסיון לדחות את גיל הנישואין בקהילה בה נשים מתחתנות בגיל 14. הצפייה במרגרט אפשרה לנו להבין בדרך הטובה ביותר מהי עבודה סוציאלית בהודו, באילו כלים היא משתמשת על מנת להוביל שינוי בקהילה, ובעיקר מהי רגישות תרבותית.

המפגש עם חברי הקהילות היה עוצמתי עבור כולנו, הם התלהבו מצבע עור הגוף והשיער שלנו, מהבגדים שלבשנו, ביקשו שנצטלם איתם בלי הפסקה. מלבד זאת החשיפה לדרך החיים של הקהילות לא היה פשוט, העוני היה גדול וקשה לצפייה לעיתים, אבל גם משהו בפשטות קסם לנו. חיי משפחה וקהילה רחבים, עשרה נפשות מתגוררות בחדר קטן מבוץ, ולמרות העוני והלכלוך מסביב כולם לבושים בסארי צבעוני ועונדים תכשיטים זהובים. לאחר הסיורים עם מרגרט הלכנו לאכול צהריים בבית הילדים יחד עם אנשי הצוות שקיבלנו את פנינו בחינניות, והאוכל כמובן היה מעולה. הילדים שמתגוררים בארגון אליו הגענו מגיעים ממשפחות החיות בעוני או הרוסות, חלקם נאספים מהרחוב וממסילות הרכבת, יתומים ללא משפחה. אב הבית סיפר לנו שהשילוב בין הילדים נועד כדי שישמשו דוגמא אחד לשני, ילד שגדל עם הורים וספג קצת ערכים ומשמעת יכול לשמש דוגמא לילד שגדל לבד ללא משפחה. עם הילדים בינתיים הספקנו ליצור קשר ראשוני, קצת לשחק ולהכיר.

הסטודנטים ההודים מלווים אותנו בכל יום, משמשים לנו כמתרגמים שפתיים ותרבותיים, ובעיקר הופכים לחברים לכל דבר. ימי ראשון מוקדשים לסיור לימודי ותיירותי, השבוע ביקרנו במוזיאון לזכרו של גנדי ובקהילה שהקים ובילה בה את חייו יחד עם משפחתו, למדנו על מעשיו והמורשת שהשאיר מאחוריו. בסוף כל יום אנו נפגשות יחד לסמינר בהנחיית המרצה שלנו ד"ר מני מלכה, זהו מרחב המאפשר לנו לעבד את החוויות שאנו עוברות ולחבר אותם לפרקטיקה שלמדנו.

שולחות דרישת שלום מהודו הרחוקה, מלאות אנרגיה לעוד שבועיים של למידה ועשייה, מאתנו חברות המשלחת: ספיר אוזנה, דריה צ'וגונוב, מוריה בוקובזה, רוני דורון וד"ר מני מלכה."

המסע להודו - אמצע הדרך

השבוע השני במסע התחיל בחגיגה צבעונית ותרבותית גדולה כאשר הסטודנטים המארחים ערכו לכבודנו ערב הודי. בכניסה ערכו לנו קבלת פנים מסורתית - משחו לנו על המצח תערובת של שמן ותבלינים המסמלת את כניסתו של אורח חדש, וכן ענדו לכל אחת מאתנו שרשרת פרחים צהובה ומרשימה. בהמשך הערב הכינו עבורנו הופעה של  ריקודים ושירים הודיים הנהוגים באזורים שונים של המדינה, כל אחד לפי המקום ממנו הוא מגיע. בהמשך הגישו לנו ארוחת ערב שהסטודנטים הכינו לנו בעצמם, ואין ספק שההתמודדות עם רמות החריף השונות היוו האתגר לא פשוט, אבל שרדנו בגבורה. את הערב סיימו המארחים שלנו בחלוקת שי צנוע עבורנו ובכך למעשה הושלם תהליך הקליטה והקבלה שלנו במדינה המדהימה הזאת.

בתמונה: ערב הודי
גם אנחנו לא נשארנו חייבים ושבוע לאחר מכן ערכנו לכבוד הסטודנטים ההודים ערב ישראלי כמיטב המסורת. במשך כעשר שעות עמדנו כולנו במטבח, בישלנו, קצצנו, טיגנו, תיבלנו ואפילו אפינו! התפריט היה עשיר ומלא בכל טוב - פלאפל שהכנו בעצמנו, פיתות משובחות שד"ר מני הכין בשתי ידיו ואפה על המחבת, שקשוקה חריפה אבל לא חריפה מספיק מסתבר..., חומוס מעשה ידינו ומגוון רחב של סלטים החל מירקות קצוצים, דרך שלושה סוגי חצילים, סלט כרוב וסלט רוסי מעניין במיוחד. בחלק האומנותי לימדנו את הסטודנטים ריקוד חתונה חסידי אשר גרר איתו צחוק גדול והנאה מרובה. את הערב סיימנו בחלוקת שי המסמל עבורנו את ישראל וכיצד היינו רוצים שיחוו אותה.


במהלך ההכשרה המעשית שלנו השבוע ובדומה לשבוע שעבר ביקרנו בשכונות וקהילות נוספות, נחשפנו אפילו יותר לעומק עבודתה של מרגרט, העובדת הקהילתית ולמדנו ממנה המון. ביקרנו בשכונה בה חיים אנשים בעוני וילדים המכורים לצמח הטבק, ראינו ולמדנו כיצד ניתן להעלות מודעות בקרב ילדי השכונה והוריהם לסכנות שבהתמכרות ואיך לפעמים כל מה שצריך כדי לעשות עבודה קהילתית זה שלט אחד ושני עצים.

לאחר כל ביקור חזרנו ל-ICID, המקום בו שוהים הילדים, והתחלנו לעבוד איתם על פרוייקט מיחזור ובניית קומפוסטר. בשלב הראשון דיברנו איתם על אקולוגיה וחשיבות השמירה על איכות הסביבה, הסברנו להם על מיחזור, מהם הדברים שניתן למחזר בבית ומה לא ולסיום הסברנו על תהליך בניית הקומפוסטר, מה ניתן להכניס לתוכו ומה יקרה כאשר התהליך יושלם. כפעילות משלימה, הילדים ציירו את כדור הארץ שלהם וכיצד לדעתם הוא צריך להיראות. שמחנו לראות שהנושא מעניין ומלהיב אותם וכן לראות את היצירתיות נובעת מתוכם.

בתמונה: פעילות עם הילדים בנושא מחזור
לקראת סוף השבוע ביקרנו בשני ארגונים נוספים והם ריגשו אותנו במיוחד. ארגון FCC - Family Consultation Center, הוא ארגון המספק ייעוץ והכוונה לנשים נפגעות אלימות וכן ייעוץ משפחתי. הארגון מורכב משוטרות ועובדות סוציאליות, אשר עובדות ביחד ונותנות מענה הן מבחינה חוקית והן מבחינת ייעוץ והכוונה מקצועיים. במקום קיבלו את פנינו מנהלת המקום והנשים העובדות איתה, ערכו לנו סיור והסבר מעמיק על אופן פעילות הארגון ולסיום כיבדו אותנו בצ'אי חם ומתוק.

ביקור בארגון FCC
ארגון Varadan הוא ארגון מיוחד, הלוקח תחת חסותו תינוקות בני יומם, מטפל בהם במסירות ושומר עליהם עד אשר ימצא להם בית קבוע. כאשר נכנסים למבנה הארגון יורדת על המבקר תחושת שלווה ורוגע, כזאת שקיימת רק בבית בו נמצא תינוק חדש. אז למרות שזה לא הבית הקבוע שלהם ולמרות נסיבות החיים העצובות שהובילו אותם לשם, משמח מאוד לדעת שיש מי שאוסף אותם אליו, מרעיף עליהם חום ואהבה ומטפל בהם במסירות.

לאחר מכן נסנענו לתחת הרכבת של נגפור ושם ביקרנו בעמדת ה-Child Line, עמדה המאוישת 24/7 ואליה יכולים לגשת ילדים שהלכו לאיבוד או שנמצאים במצוקה כלשהי ולקבל מענה מידי מצוות העובדות המסור. שמענו מהן על אופי העבודה ועל הקשיים הכרוכים בה וכן על הצלחות וסיפורים אופטימיים. סיימנו את היום בתחושה חיובית שכן גם במקומות הקשים ביותר יש מענה לילדים במצוקה.

בתמונה: Child LIne בתחנת הרכבת
לאחר שבוע עמוס חוויות לימודיות ומרגשות הגענו ליום שישי עייפות אך מרוצות, ובעידודו המלא של ד"ר מני מלכה, המלווה אותנו לכל אורך המסע, נסענו להתאוורר ולבלות במסעדה נהדרת. הפעם בחרנו במסעדה המגישה אוכל קצת יותר מוכר עבורנו והרבה פחות חריף. אין ספק שהניוקי, הפסטה בולונז והבורסקטות המעולות החזירו את הכוחות והאנרגיה שהיו דרושים לנו לקראת השבוע האחרון והמסכם.

מאתנו צוות הודו, נגפור: דריה צ'וגונוב, רוני דורון, ספיר אוזנה, מוריה בוקובזה, ד"ר מני מלכה.

שבוע שלישי בהודו – צ'לו ישראל

השבוע התחיל עם התרגשות רבה. הערב הישראלי עבר לו. המשלחת הגיעה לשיאה. צריך להתחיל לתכנן פעיליות פרידה, לארוז מתנות ולהתחיל לומר שלום.

ביום שני חזרנו ל-ICID בית הילדים. חזרנו עם ידיים מלאות בפרחים שרק מחכים להישתל. פעילות איכות הסביבה המשיכה ושתלנו עם הילדים פרחים בבקבוקי פלסטיק. כל ילד שתל לעצמו פרח שעליו לדאוג לו ולטפח. הילדים הראו לנו יצירתיות מהי והעלו את הפעילות בכמה רמות כאשר לקחו כל עציץ ותלו אותו על חבלים מאולתרים. בפעילות הבאה והאחרונה של איכות הסביבה עשינו עם הילדים פעילות 'מצא את המטמון' בה הילדים התחלקו לקבוצות ורצו ברחבי הבית וחיפשו פתק אחר פתק עד שהגיעו לפרס המיוחל: הקומפוסטר. כאשר כל הקבוצות הגיעו חנכנו את הקומפוסטר לראשונה עם הילדים והטמנו בפנים שאריות ירקות, נייר ועוד דברים אורגניים. סגרנו עם הילדים את הפעילות כאשר כל ילד היה צריך לצייר שוב איך עבורו נראה כדור הארץ לאחר הלמידה על איכות הסביבה.

בתמונה: מסתכלים על מכשיר הקומפוסט החדש

ביום רביעי ישבנו לסמינר מסכם יחד עם הסטודנטים שליוו אותנו מהיום ראשון. הסמינר היה מרגש ומאתגר. כל סטודנט היה צריך להציג בסמינר את ה"פוטו וויס" שלו. שיטה בה כל סטודנט מציג תמונה שהוא צילם במהלך שלושת השבועות. התמונה מייצגת את החוויה של המפגש בין הסטודנטים הישראלים לסטודנטים ההודים. לאחר הצגת התמונה הסטודנט מוסיף את ה"קול" שלו, בו הוא מסביר מה התמונה מלמדת על המפגש הבינלאומי. בסמינר דיברנו על המפגש המקצועי והבין האישי ועל החוויה שלנו אחד את השני. עלו שאלות רבות על הפערים התרבותיים, על איך מגשרים ביניהם ואיך אפשר למרות זאת ליצור קשר אמיתי.

בתמונה: מפגש סטודנטים
ביום חמישי הלכנו לקולג' ונפגשנו עם אנשי מקצוע מרשימים, שהגיעו מעמותות שונות על מנת לספר לנו על עבודתם המקצועית. למדנו על העבודה הקהילתית המתקיימת בכפרים בהודו ועל האג'נדה המדהימה של העמותות שמבקשת להראות איך אפשר ליצור שינויים בכפרים לצד השמירה על התרבות המקומית.

אחרי שבוע עמוס וגדוש פעילויות הגיע הסוף שבוע. בשישי חווינו פרידות רבות. הבוקר נפתח עם טקס מרשים שעשו עבורנו בקולג'. לטקס הוזמנו ג'ון מנהל הקולג', שני אורחי כבוד מטעם הקולג' וקהילת נגפור, אמאן המרצה שליווה אותנו לאורך כל הדרך, הסטודנטים ההודים ואנחנו המשלחת הישראלית. בטקס קיבלנו ברכות ונאומים יפהפיים על המסע המשותף, על שיתוף הפעולה הקיים בין שני המכללות - ספיר ומטרה סאבה סאן ועוד ברכות לעתיד. הסטודנטים ההודים ואנחנו בחרנו לסכם את המסע המדהים בסרטים יפהפיים שמסכמים את החוויות שלנו אחד מהשני. דרך היום הזה למדנו על הכבוד שהודים רוכשים לפרידה ועל הטקסיות שמגיעה עקב כך. הטקס יצר סגירת מעגל מדהימה שראויה למסע שכזה. במעמד מרגש המשלחת הישראלית שרה את ההמנון הישראלי והן המארחים ההודים שרו את ההמנון המקומי. רגע זה הראה על שיתוף פעולה מיוחד בין שתי המדינות.

בתמונה: טקס הפרידה

לאחר מכן המשכנו לפרידה מרגשת ושוברת לב בו זמנית. נסענו להיפרד מהילדים היקרים בבית הילדים ב-ICID. כל ילד קיבל חוברת בה היה רשום את שמו, החוברת עברה בין כל הילדים ובינינו וכל אחד יכל לצייר או לכתוב לחבר שלו או לנו. למדנו בפעילות הזו שלפעמים צריך רק כמה מילים כדי להגיד להתראות ושילדים יכולים לבטא רגש בכל כך הרבה דרכים. נפרדנו מהצוות שהיווה עבורנו כמנחים בשבועות האחרונים והמקום ששימש לנו כבית שני. החוויה בבית הילדים שנמצאים רחוק מהבית והמשפחה האמיתית שלהם היוותה עבורנו כחוויה מקבילה. גם אנחנו שהיינו רחוקות מהבית למדנו שאפשר לייצר ביתיות גם במקום כל כך רחוק.


המסע נסגר ונתחם דרך הכנס הבינלאומי הודו - ישראל. הכנס עסק בנושא פיתוח קהילתי, בו נחשפנו לידע מקומי וכן תרמנו ידע משלנו. למדנו על איך עושים העצמה נשית באזוריים הכפריים של הודו, למדנו על הקשר בין גנדי לא.ד גורדון ובעיקר למדנו על דרכים יצירתיות להתערבויות קהילתיות. המשלחת הישראלית ובראשה ד"ר מני מלכה העבירה שלוש הרצאות בנושא פיתוח והעצמת קהילות. ההרצאה הראשונה אותה העברנו אנו הסטודנטיות עסקה בנושא עבודה קהילתית ממסדית וחוץ ממסדית. ההרצאה השנייה אותה העביר ד"ר מני מלכה עסקה בנושא עבודה קהילתית באזורי קונפליקט והתמקדה ביישובי עוטף עזה דרך מחקרם של ד"ר מני מלכה וד"ר מירב משה- גורודופסקי ראשת בית הספר לעבודה סוציאלית. ההרצאה הזו עוררה עניין רב בקרב השומעים והביאה שאלות רבות על החיים לצד המצב הביטחוני בארץ. ענינו מתוך חוויותינו האישיות על אופן  החיים והלימודים באזור קונפליקט. ההרצאה השלישית שהועברה גם כן  על ידי ד"ר מני מלכה, עסקה ביצירת חזון קהילתי דרך פרקטיקת הציור.
לאחר שנגמרו המטלות, הלו"ז והפרידות נותר רק לארוז מזוודות ולהגיד שלום להודו וצ'לו ישראל.     

בתמונה: כנס הודו-ישראל

בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר בראשותה של ד"ר מירב משה גרודופסקי, שם לו למטרה להכשיר סטודנטים להיות אנשי מקצוע ובעלי מודעות אישית וחברתית, המגלים גמישות, יוזמה וביקורתיות. הלימודים משלבים קורסים תיאורטיים ביחד עם קורסים יישומיים והכשרה מקצועית בשדה כבר מהשנה הראשונה. ביה"ס מקיים שיתופי פעולה בינלאומיים באירופה, אסיה ואפריקה. אשכולות: עבודה סוציאלית בינלאומית, שיקום, תעסוקה ואבטלה, טראומה ואובדן והזדקנות. כמו כן מפעיל ביה"ס מסלול להסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית.

CAPTCHA
כהוכחה שמדבור במילוי אנושי של הטופס, ענה על השאלה המתמטית הפשוטה.
4 + 1 =