הינך נמצא כאן

משלחת אגודת הסטודנטים והסטודנטיות של מכללת ספיר בפולין

מתוך עמוד הפייסבוק של אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת ספיר

מתוך עמוד הפייסבוק של אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת ספיר

המשלחת שלנו לפולין תעשה את דרכה עוד מעט חזרה ארצה ואין משהו טוב יותר שיוכל לסכם את זה טוב יותר ממה שכתבה אחת המשתתפות במסע, עמית אנגל:

"יש ציפורים באושוויץ.
השעה כבר בין ערביים והשמש שוקעת מבעד לעצים.
אני עומדת ליד קרימטוריום מס 4, ליד מה שנשאר ממנו. אני קצת מנותקת מכל מה שקורה סביבי. מרגישה כאילו אני על סט של סרט. הדשא ירוק יש בריכת מים ובסך הכל די פסטורלי כאן.

יש ציפורים באושוויץ.
מצויירות על הקיר בבניין הילדים ומצייצות מחוץ לו.
יש פה גם הרים של נעליים, סירים, מברשות, משחות ושיער. פה כבר קשה לי, שיער זו זהות. אבל אני יוצאת מהביתן ומסתכלת על האבנים האדומות ומתנתקת שוב. יפה כאן.

יש ציפורים באושוויץ.
פעם היתה פה תזמורת. היא היתה מנגנת כשהאסירים יצאו לעבוד. ובימי ראשון אצל מפקד המחנה. ובכניסה למשרפות. לא נוח לי לשמוע את זה, מוזיקה היא נפש. אבל אני מסתכלת על החרציות מתחת לרגלי ומתנתקת שוב. בסך הכל די ירוק כאן.

יש ציפורים באושוויץ.
אמרו לאנשים שהעבודה משחררת אבל לא שחררו אותם לקבוע את גורלם. אפילו להתאבד היה אסור. זה מעורר בי מחשבה. בחירה היא הגדרה עצמית. אבל יצאה השמש וקר לי, אז אני מתנתקת. לפעמים גם חמים כאן.

יש ציפורים באושוויץ.
אבל אין זהות ואין נפש, אין בחירה. יש ציניות קרה באוויר ששורפת בריאות. יש ביתנים מלבנים אדומות, דשא וחרציות. יש אפילו ילד קטן שרץ וצוחק והמון חלונות זכוכית שמפרידים ביני לבין מה שקרה כאן. ואני מתנתקת ו״כאן״ הופך ל״שם״.

פעם היו שם אנשים, אולי היו שם חלומות, אהבה. אולי נשארו שם כאלה עם תקווה לעתיד. היה גם רוע והרס שלב לא יכול להכיל והיגיון אנושי לא מצליח לקלוט. היתה שנאה מבעבעת בדם, שמקעקעת מספר ומגלחת ראשים. כל אלו היו שם באשוויץ-
-והיום יש ציפורים."

CAPTCHA
כהוכחה שמדבור במילוי אנושי של הטופס, ענה על השאלה המתמטית הפשוטה.
19 + 1 =